יורש העצר

פרק ב' - מפגש מזורז

מודיעין,

           מוצאי שמחת תורה

"אני מתנצל על עיכוב יציאת המשלחת," אמר פרופ' אפלבוים בחיוך. "מאחר שההחלטה על המבצע התקבלה בחול המועד, ביקשתי לדחות את מועד היציאה לאחרי החג והשבת שלאחריו".

"זה בסדר," מיהרתי להרגיע אותו, "גם ככה זאת התרעה קצרה מדי. בקושי הספקתי לארוז ולקנות את הציוד החסר".

שמחתי לפגוש שוב את בני החבורה, אחרי כחודשיים מאז שנפרדנו בנמל התעופה בן גוריון.

"אז גם הפעם מדובר בצאצאי עשרת השבטים?" שאל ארז.

"כן," ענה פרופ' אפלבוים, "לפי המסורת של יהודי ההרים, הם חיים באזור הקווקז כבר משנת 772 לפנה"ס בתקופת שלמנאסר החמישי או סרגון השני מלכי אשור. ככל הנראה הם הגיעו לשם מדרום, מאיראן של היום, מה שהיה באותם הימים חלק מהאימפריה הבבלית או הפרסית לחלופין. ככל הנראה אבותיהם פלשו לאזור הקווקז והתיישבו במקום ועם השנים עברו צפונה לאזור שהיום הינו מדינות צֶ'צְ'נִיָה, קָבָּרְדִינוֹ-בָּלְקָרְיָה, אִינְגוֹשֵטְיָה ואוֹסֵטְיָה. מאחר שקשה להיכנס לאזורים אלה כיום בגלל טרוריסטים הפועלים באזור הוחלט שיעד המסע יהיה צפון מזרח אזרביג'אן".

"ואולי רק בגלל הקירבה לכוזרים שהתגיירו הם מחשיבים עצמם כבני עם ישראל?" שאל אלון.

"לא, ההיפך," ענה פרופסור אפלבוים, "הכוזרים סיפחו בראשית המאה השביעית לספירה את מזרח הקווקז ואת יהודיה, ובהשפעתם קיבלו הכוזרים על עצמם את הדת היהודית".

"ישנו רמז על היותם צאצאי ממלכת ישראל ולא יהודה," אמר ד"ר אוליב, "והוא - מיעוט הימצאותם של כוהנים ולויים בקרב יהודי קווקז," ציין. "העובדה שחיו בבידול חברתי-לשוני חיזקה את הקשר בין שפתם למוצאם. הבידול נגרם בגלל התנאים הטופוגראפיים הקשים שהכבידו מאוד על הניידות."

"אגב," הוא הוסיף, "ב'ביתא ישראל', קהילת יהודי אתיופיה, חודש ניסן נקרא ליסן. אצל יהודי ההרים הוא נקרא ניסנו. זאת מילה באשורית. לראש השנה האשורי קוראים 'ריש ניסאנו', כלומר ראש ניצן, והוא חל באחד באפריל, בתקופת חודש ניסן. שתי העדות, האתיופים והקווקזים הם צאצאי שבט דן, כך שלא פלא שיש אצלם דמיון בשמות החודשים".

"ויהודי ההרים המשיכו כל הזמן לשמור על קשר עם היהדות?"

"כן," ענה פרופסור אפלבוים, "כמו יהודי בוכרה וגאורגיה, הקפידו הקווקזים במשך כל אלפי שנות גלות על חופה וקידושין, שחיטה יהודית, כשרות, ברית מילה ושמירת חגים ומועדים. בני העדה כינו עצמם ישרואיל נוּמֶא ('בשם ישראל'). נישואי תערובת כמעט ולא היו בעדה הקווקזית".

הפרופסור עשה אתנחתא כשנוכח שאלה, אשתו, מגיעה עם מגש עמוס בכיבוד ומשקאות קלים.

"הספקת להתארגן כאילו לא היה חג עד לפני שעתיים," החמיא לה דניאל.

"סיימתי בזריזות בזכות המדיח כלים," הצטנעה אלה, "אחרת עדיין היו ערמות של צלחות ליד הכיור. כל הילדים והנכדים שלנו היו אצלנו בחג".

במרפסת הבחנתי עכשיו בסוכה ענקית, שעוד לא הספיקו לפרק. זה כנראה תפקידו של הפרופסור, אבל העניין יאלץ להידחות עד לחזרתנו מהמסע החדש.

"אז אם לא קשה לך, אשמח לקבל כוס תה," אמר לה דניאל.

"בשמחה," ענתה אלה ופנתה בזריזות למטבח.

"יש משהו שמטריד אותי במטרת המשלחת הפעם," אמר אלון, כשהוא מוזג לעצמו כוס ספרייט. "למה אנחנו צריכים להתאמץ ולהסתכן כדי להציל אנשים שהם בעצם מוסלמים?"

"הם למעשה אנוסים. זה ממש אותו הדבר כמו אנוסי ספרד או אנוסי משהד," ענה הפרופסור.

"אבל הבנתי שאזרביג'אן היא מדינה שמוסלמיותה הכי חילונית שבנמצא, ותושביה חמימים ומסבירי פנים," העיר ארז.

"נכון, כנראה הקבוצה הקיצונית שמעוניינת להתנקם בג'דידים, המוסלמים החדשים, הם מדגסטן, המדינה הגובלת מצפון עם אזרביג'אן," ענה לו דניאל.

"אבל אם אתה שואל בכללות לגבי עשרת השבטים," הוסיף פרופסור, "אוכל להביא את דברי הגאון המקובל הרב שמעון צבי הורוביץ זצ"ל שייסד את ישיבת המקובלים 'שער השמים' ב- 1906, והתמקד בחיפוש עשרת השבטים:

'אנו כמהים כל כך להתגלותם של השבטים האבודים, כי על פי הקבלה, הופעתם תביא תיקון יסודי שנגרם בגלות'. הרב הורוביץ מסביר שבשנות הגלות עם ישראל איבד את עוז הרוח שהיה אחד ממאפייניו החשובים. התלמוד אומר: 'ישראל עזים שבאומות', כלומר עזים יותר משאר האומות ולכן קשים להינצח. הכוח הזה ניתן להם כדי לעמוד באומץ ובמסירות נפש על ערכיהם ואמונתם. והרב הורוביץ ממשיך: 'חסרון זה עומד הוא להתמלאות ע"י השפעתם של עשרת השבטים שהננו מצפים את הופעתם בתור קיבוץ שלם חסון ועומד בצביון גאותו התמימה, ועזן של ישראל לא נכחד אצלם'.

בעוד בני יהודה בגלות היו נתונים למרותו של הרוב השליט, חייהם של עשרת השבטים התנהלו בטריטוריה שבה הם היו השליטים. הם הגיעו למקומות לא מיושבים, וכך יכלו לקיים את מנהגיהם העתיקים ללא הפרעה. במיוחד הקווקזים, יהודי ההרים, ידועים כעזים, חזקים ועצמאיים".

"מה בקשר למסלול?" שאל ארז. "אני מבין שהחיפוש יערך בסביבות העיר קובה באזרביג'אן, נכון?"

"כן," ענה הפרופסור, "נתקדם לאורך הנהר הזורם במרכז העיר, ונחפש ישובים קטנים סביב עד הישוב קימיל, ומשם הלאה עד העיירה חילניק ואחר כך לאורך הנהר המקביל מצפון עם הכפרים כוסר, קוזון ולזה. לגבי ההמשך נחליט כבר במקום בהתאם לתוצאות החיפוש. אני מבין שתצטייד במפות מפורטות של האזור בפרט ושל אזרביג'אן בכלל," פנה אל ארז.

"כן, ודאי," ענה ארז.

"אם כך, אנחנו מוכנים!" הכריז הפרופסור בחיוך. הוא נראה חדור אמונה בהצלחתנו.

ימים יגידו.