לבנות את החיים מחדש

פרק 2

(אני חייבת לציין שערכתי את הפרק הזה בסיפור והעלילה בו כרגע מעט שונה מבשאר הסיפור, כאשר גם בפרק הבא משפט זה יהיה רשום בהתחלה תדעו שזה זמן טוב להתחיל לקרוא גם אותו! ♡)
-
ש

וטטתי ברחובות מורעבת וצמאה, כמובן שלמרות המראה שלי אף אחד לא התעניין בי. אני לא מתכוונת למראה דקיק של ילדה מסכנה וקטנה, אני מדברת על מראה של בן אדם מלוכלך, שהנפש יצאה מגופו, מלא חבלות וזועק לעזרה.

עברתי ליד בן אדם צעיר שנראה כאילו החיים שלו מבוססים וטובים, אז לא כל כך היה לי כואב לגנוב ממנו.. גנבתי את הארנק שלו והכנסתי אותו מהר לכיס שלי בלי אפילו לראות את תכולתו.

לאחר שעשיתי את זה, חשבתי שנייה. חשבתי על כמה קשה הבן האדם הזה עבד בשביל הכסף, חשבתי על איזו סיבה שלשמה הוא זקוק לכסף בדחיפות.
למרות הכל, המשכתי. אני עדיין מצטערת על כך, הרגשתי שהפכתי למשהו שהעולם דחף אותי להיות, חסרת רגשות.

המשכתי לשוטט וגנבתי עוד כמה ארנקים, מאנשים שהחיסרון הזה, בזמנו, לא חשבתי שיזיק להם כל כך. היום אני יודעת שלא משנה אם הוא הזיק להם,
הוא הזיק לי.

חשבתי לעצמי שאם אני אחזור בטוח יתפסו אותי. החלטתי להישאר פה עד שכולם ירדמו, ממש לא רציתי עוד דרמה להערב. הלכתי לפינה נטושה וראיתי שהשלל שגנבתי היום היה 700 ומשהו, בואו נגיד שעם חיים כאלו אין לי זמן ללמוד חשבון.

ברגע שראיתי את השטרות בידי הרגשתי שהגרון שלי נשרף,
נשרך כמו שהגרון שלך נשרף בפעם הראשונה שאתה לוקח שוט של וודקה,
נשרף כמו בפעם הראשונה שהבנתי שהחיים שלי לא ישתנו,
נשרף כמו בפעם הראשונה שהבנתי שאף אחד לא יאהב אותי,
נשרף כמו הדמעות שזלגו על פניי כל הלילות הקשים הללו,
פשוט נשרף.

חשבתי על האופצייה לקנות בגדים חדשים,
מיד הראש שלי הגיע לשלילה.
בכסף שגנבתי וגזלתי מאחרים אני אקנה דבר כל כך לא נחוץ?
ברור שלא.

קניתי לי אוכל, שכמובן שהתחרטתי על כך מיד כשהאוכל פילס את דרכו לקיבתי. את שאר הכסף שנשאר החלטתי לתרום לצדקה, זה כל כך
שפל ועלוב לגנוב כסף ואחר כך להבין את הנעשה ולהשתמש בו בעצמך.
אולי המצב שלי לא מזהיר פנים אבל יש אנשים, שלא גונבים, שזקוקים לכסף הזה יותר ממה שאני זקוקה לו.
מקומו של הכסף הזה הוא איתם.

ראיתי חבורה של אנשים עוברים, צוחקים ושותים.
הכנסתי את עצמי למקום של אחת הבנות שם והרגשתי כל כך טוב.
מיד כשהתעוררתי והבנתי שהמציאות רחוקה מכך סילקתי את המחשבות האלו ממוחי כאילו היו מגפה או חיידק מסוכן שיש להשמיד.
שמתי לב שמספר דמעות נחו על לחיי לא נתתי להן לזלוג,
קטעתי אותן בזה הרגע. אני שונאת להיות הילדה הבכיינית והקטנה הזו.

לפתע ראיתי דמות מתקרבת כלפי.
הוא היה בחור שבוודאות גדול ממני בהרבה שנים.
היופי שלו ממש בלט לעין. הוא לא היה שרירי, אך עם כתפיים חסונות בעלות כוח בהחלט. הוא נראה בחור בעל כסף שלא רצוי להתמודד מולו.
שקעתי במחשבות על המראה שלו וכמעט והרבצתי לעצמי, מה קורה לי?
"היי ילדה, מה קרה?" שאל והתיישב לידי. "היי ילד, כלום לא קרה." אמרתי לו משדרת ביטחון עצמי וביצ׳יות שלא היו קיימים בי אפילו בגרם בודד.

"אוקיי הלכת על הגירסה של ילדת הרחוב הקשוחה. את יודעת שזה לא עובד, נכון?" אמר מגחך ומסתכל עליי בחצי חיוך ציני.
"מי אתה בכלל, מישהו פנה אלייך? סע לי מהפנים." אמרתי לו בעוצמות קול שלא ידעתי שקיימות בי. "אני ג׳סטין ביבר, את לא פנית אליי אבל אני פניתי אלייך, בבקשה תפסיקי לדבר אליי בשפה שגורמת לי לרצות לנסוע לך על הפנים יותר מאשר לנסוע מהן. עניתי על כל השאלות שלך?"

"איך קוראים לך?" שאל אותי בצורה שלא היית קשורה למשפט שהוא אמר כרגע בכלל. "אני האנה." עניתי, משהו בדרך הדיבור שלו גרמה לי לרצות להמשיך לדבר איתו. "מה את עושה פה? לא מתאים לילדה בגילך להסתובב פה לבד בשעות האלו.." שאל, טוב זה נכון, אבל אני חושבת שכבר קלטתם שאני לא עוד סתם ילדה רגילה.. למעשה הלוואי שהייתי רק ילדה רגילה עם משפחה וחברים..

"כן? ומאיפה אתה יודע בת כמה אני?" שאלתי בגיחוך.
"לא יודע, אבל מנחש שאת 18 וגם זה בלחץ." אמר וצדק, אני רק בת 16 וחצי.. "טוב אז כנראה שיש לך חושים טובים..." אמרתי והוא הביט בי בצורה מוזרה. "מה?" שאלתי לא מבינה. "את לא הולכת לישאול בן כמה אני?" שאל. "טוב, אם אתה מתעקש.. בן כמה אתה?" שאלתי בגילגול עיניים והוא חייך. "27." דאמ, הוא באמת גדול כמו שחשבתי. גדול מדי..

"ילדה כדאי שאני אלווה אותך הביתה, זה באמת לא זמן מתאים לילדה כמוך להסתובב ברחובות.." אמר בהחלטיות ואני גילגלתי עיניים. "מה אתה מגזים? כולה שעה 23:30.." אמרתי, ממש לא מתאים לי שמישהו יקח אותי אל הבית שלי.. "טוב קלטתי אותך.. לפחות תשלחי לי הודעה כשאת בבית, שאני לא אדאג.." אמר ולקח את הטלפון הנורא שלי והכניס את המספר שלו לאנשי הקשר.
"אתה יודע שאני לא אשלח." אמרתי בהרמת גבה.
"אני יודע, אבל עדיין, שיהיה לך." קרץ לי, דפוק.

הוא החזיר את הטלפון שלי לידי וחזר לחברים השיכורים שלו.. חיפשתי לראות איך הוא קרא לעצמו באנשי קשר וראיתי איש קשר חדש בשם ׳ג'סטין החתיך מהמרכז׳ וחייכתי לעצמי. "דביל.." מלמלתי בחיוך על שפתי וחושבת על כמה חתיך הוא, שיט האנה. תשכחי מזה. הוא גדול ממך בפאקינג 10 וחצי שנים.
עזבי את זה שהוא דפוק לגמרי "שיהיה לך" ?! מה אתה פדופיל?

התהלכתי ברחובות עד השעה 2 בלילה ונכנסתי בשעה הזו לחדר שלי ושלחתי לג׳סטין הודעה. ׳הגעתי, שלא תמות לי מרוב דאגה.. דרך אגב זו האנה מהמרכז..׳ אין לי מושג למה שלחתי לו הודעה, את האמת? אני קצת מתחרטת על זה. לאחר מכן נרדמתי ושמתי לעצמי שעון מעורר ל6 בבוקר. אני רוצה לקום לפני שניהם, למצוא דירה ולעוף מהחור הזה שאני קוראת לו בית...