"אני חייב ללכת לשם?" ג'ימין שאל עם קול מאוכזב, משחק עם אצבעותיו ומכווץ את גבותיו. הוא נאנח ושחרר אוויר שבכלל לא זכר שהחזיק והביט דרך החלון על הנתיב בו המונית נסעה.
"ג'ימין, דיברנו על זה.. אין לך ברירה. זה מה שהשופט קבע," אמו בעלת השיער החום והמעט אדמוני ענתה. היא הייתה עצובה בשביל בנה, אבל היא לא יכלה לעשות דבר, גזר הדין שלו כבר נקבע.
המונית חנתה מול שערי הפנימייה "הצלב והחרב", ג'ימין יצא מהמונית בלי לומר מילה וטרק את הדלת. לאחר מכן גם אמו יצאה מהמונית והביטה בבנה שלקח את מזוודתו מתא המטען וחיכה שהשומרים יפתחו את השער.
"ג'ימין.." אמו קראה בשמו, קולה היה חלש אך ג'ימין הצליח לשמוע אותה. הוא לא ענה לה ולא טרח להסתכל עליה, הוא הרגיש רע עם עצמו כי הוא לא אהב להעציב את אמו, אבל הוא כעס מדי באותו הרגע, הוא לא רצה לראות אותה, הוא לא רצה לראות אף אחד.
"אתה יודע שאני לא יכולה לעשות כלום... אם רק לא היית מקשיב לחברים שלך, זה לא היה קורה," ג'ימין שמע את דבריה של אמו, הוא ידע שהיא צודקת, שהוא אשם במה שקרה, אבל באותו הרגע הוא רק רצה להפיל את האשמה על מישהו אחר ולא לשאת באחריות הזאת. לאחר מספר שניות שערי הפנימייה נפתחו, וג'ימין נכנס פנימה, משאיר את אמו מאחור להביט בו בעוד הקור פוגע בגופה.
***
"שלום, אתה פארק ג'ימין?" מנהלת הפנימייה שעמדה ליד דלת המבנה שאלה בנחמדות, נחמדות שג'ימין לא ציפה לה. הוא ציפה ליחס יותר קר ונוקשה בגלל העובדה שזאת פנימייה של עבריינים. הוא השיב לה בחיוב בעוד שהיא חייכה אליו ולאחר מכן הציעה לו להיכנס איתה אל תוך המבנה בגלל הרוחות הקרות שנשבו.
***
"תן לי להסביר לך קצת על המקום..." המנהלת הציעה לפתע בזמן שג'ימין סרק את המבנה עם עיניו, מראה מרהיב לא היה לו. הקירות היו צבועים בצבע אפור שנטה קצת לשחור, הוא לא ידע אם זה היה הצבע המקורי של הקיר או שזאת התוצאה של הזנחת המקום. הוא הביט ברצפת הקרמיקה השחורה שעליה דרך והבחין שהיא מעט מאובקת. בראשו הוא התחרט על מה שעשה, הוא הניח שאם הלובי של הפנימייה נראה כך, אז שאר הפנימייה תהיה אפילו גרועה יותר.
בעוד המנהלת מסבירה על המקום לבחור החדש עם השיער הבלונדיני, על המדרגות ישב בחור בעל שיער אפור וצפה בהם, הוא הניח שהמזוודה שהונחה ליד הקיר הייתה שייכת לאותו הבחור שאיתו המנהלת מדברת עכשיו. הוא צותת לשיחתם ואז קם לפתע וטיפס במהירות במדרגות שהובילו אל הקומה השנייה.
הוא הגיע לעליית הגג של המבנה ונכנס לחדר בו הייתה ספה גדולה, מולה הייתה טלוויזיה שלא נעשה בה שימוש, ועל השולחן שליד הספה היו המון פחיות של משקאות מוגזים שהיו מחדר האוכל. חמישה בחורים ישבו על הספה הגדולה ודיברו בינהם עד שהבחינו בטאהיונג שאמר "רוצים לשמוע משהו?" חמשת הבחורים הביטו בטאהיונג ואחד מהם אישר לטאהיונג להתחיל לדבר, במקרה הוא גם היה העבריין הכי גדול מבין כולם.
YOU ARE READING
Criminal ↬ YoonMin
Fanfictionפארק ג'ימין, הוא היה בן של שוטר בעל מעמד. בדרך כלל הוא היה ילד למופת, הוא היה חכם ומוכשר, הוא היה בן מושלם... הוא היה הוא. אך בתור בן של שוטר החיים מצפים ממך ליותר, החיים מאוכזבים ממך ברגע שאתה הולך נגד כל מה שאביך מאמין בו ופועל למענו. פארק ג'ימין...
