טאהיונג חזר לחדרו, וראה שג'ונגקוק נרדם על מיטתו, שהייתה המיטה התחתונה.
שיערו של ג'ונגקוק נפל על פניו והסתיר את עיניו היפות, נשימותיו היו עדינות, ושפתיו היו מופרדות מעט.
טאהיונג חלץ את נעליו בשקט מופתי, התקדם לעבר המיטה שעלייה ישן ג'ונגקוק, התיישב לידו, והסיט את שיערו מעיניו.
המון מחשבות עברו בראשו של טאהיונג, ואחת מהן הייתה אותה מחשבה שלא עוזבת אותו לרגע; הוא דוחה את ג'ונגקוק שוב ושוב.
הוא ניער את ראשו מכל המחשבות, והתקרב אל מצחו של ג'ונגקוק והשאיר שם נשיקה עדינה.
ברגע שטאהיונג התרחק מפניו של ג'ונגקוק, הוא שם לב שהעיר אותו.
"הערתי אותך?" שאל טאהיונג בלחש.
"מה השעה?" שאל ג'ונגקוק בערפול, עושה רושם שהוא עדיין חצי רדום.
"מאוחר.. תחזור לישון." השיב טאהיונג וליטף את פניו של ג'ונגקוק.
"תישן איתי." ג'ונגקוק ביקש, החזיק בידו של טאהיונג, ועצם את עיניו.
ברגע שטאהיונג התכוון לסרב, הוא עצר את עצמו ואמר "טוב.." , הוא לא רצה לדחות את ג'ונגקוק שוב.
הוא נשכב ליד ג'ונגקוק, באותה המיטה הקטנה והצפופה, והרגיש את ידו של ג'ונגקוק עוטפת אותו.
טאהיונג השתדל לא לזוז, וזה באמת מה שעשה כמעט שעה בערך.
ג'ונגקוק נרדם בשנית, אך ידו לא זזה לרגע מגופו של טאהיונג.
לאחר כל הזמן שעבר, טאהיונג נרדם גם כן.
-
קרני השמש המסנוורות העירו את טאהיונג בבוקר משנתו, והפתיע אותו לגלות שג'ונגקוק לא היה איתו במיטה.
טאהיונג שפשף את עיניו, והוריד מעצמו את השמיכה שכיסתה אותו.
הוא קם ממיטתו, ושם לב בזווית של העין, שג'ונגקוק נמצא על המיטה העליונה-ראשו מורכן, ופניו שקועות בטלפון.
"קוקי.." טאהיונג נקב בשמו וברגע שג'ונגקוק הרים את ראשו כדי להסתכל על טאהיונג, הוא שם לב שהוא בוכה.
"ל-למה אתה בוכה?" טאהיונג שאל, והרגיש צביטה בחזהו, יכול להיות שהוא בוכה בגלל שטאהיונג דוחה אותו כל הזמן?
"למה עשית את זה?" אמר ג'ונגקוק בקול רועד ושבור.
"עשיתי מה?" טאהיונג ניסה להבין במה ג'ונגקוק מאשים אותו.
"טאהיונג אל תשחק איתי, תגיד לי את האמת כבר.." הדמעות המשיכו לזלוג על פניו של ג'ונגקוק.
"אתה יכול להגיד לי על מה אתה מדבר?" אמר טאהיונג כלא מבין על מה ג'ונגקוק מדבר.
ג'ונגקוק הדליק את מסך הטלפון שלו , והושיט אותו לטאהיונג.
עיניו של טאהיונג נפערו ברגע שראה את התמונה שהופיעה במסך הטלפון.
"ק-קוקי.. א-אני.. אני לא יודע מה זה." טאהיונג לא הצליח להפסיק לגמגם, הוא ידע שמה שהוא ראה בתמונה לא קרה, אבל הוא נמצא שם.
"נזכרת?" שאל ג'ונגקוק ומחה את דמעותיו.
"קוקי אני נשבע לך שזה לא קרה! בבקשה תאמין לי!" טאהיונג המשיך להתחנן לג'ונגקוק שיאמין לו, התמונה לא נכונה, זה לא באמת קרה, אבל ג'ונגקוק מסרב להקשיב לטאהיונג.
YOU ARE READING
Criminal ↬ YoonMin
Fanfictionפארק ג'ימין, הוא היה בן של שוטר בעל מעמד. בדרך כלל הוא היה ילד למופת, הוא היה חכם ומוכשר, הוא היה בן מושלם... הוא היה הוא. אך בתור בן של שוטר החיים מצפים ממך ליותר, החיים מאוכזבים ממך ברגע שאתה הולך נגד כל מה שאביך מאמין בו ופועל למענו. פארק ג'ימין...
