בזמן שעות הצהריים כשקרינת השמש הייתה יחסית חזקה לחודש דצמבר עמדו יונגי וג'ימין מול מבנה שלא שכחו, מול אותו מבנה שגרם להם להיפגש בפעם הראשונה ולשנוא אחד את השני, המבנה בו היו נעולים במשך זמן ממושך ולא היה להם אף אחד אחר חוץ מעצמם. הם עמדו שם... בעוד העץ שלידם מציל עליהם וגורם לרוח קרירה לגעת בעורם שהצטמרר. חודש עבר מאז שהשתחררו מבית החולים, חודש עבר מאז שליבו של יונגי הלם בחוזקה לאחר מה שעיניו ראו.
"היונג, איפה אנחנו?" ג'ימין שאל בסקרנות לאחר ששמע את נביחותיו של הולי, הוא נובח בצורה הזאת רק כאשר פוגש במשהו שיכול לסכן את הבעלים שלו. ג'ימין חקר את רצפת האבן שעליה עמד עם המקל הארוך שהחזיק בידו, אך לא קיבל תשובה עד ששמע את גיחוכו הקטן של אהובו. "היונג?" ג'ימין שאל בתמימות והרגיש שיונגי כבר לא נמצא בסביבתו. לפתע... משב רוח קריר פגע בו וגרם לשיערו להתנופף יחד איתו.
ג'ימין הרגיש את זרועו של יונגי נכרכת סביב כף ידו ופותחת אותה, הוא אחז באצבע הקטנה של אהובו והניע אותה על מן סמל שהיה מוטבע על חתיכת המתכת שיונגי החזיק בידו. אצבעו של ג'ימין נעה לאורך כל הסמל... היה נראה כאילו ההטבעה היא בצורה של חרב וגם... צלב. "היונג, מה זה?" ג'ימין המבולבל שאל, הוא לא יכל להביט בסמל ולהבין למה הוא שייך, על אף שהצליח לזהות את הסמלים הוא לא היה בטוח בעצמו.
לפתע רעש חד של מתכת נופלת נשמע וגרם לליבו של ג'ימין לעצור לרגע, הוא נבהל. מבלי לשים לב זוג שפתיים חמימות הונחו על שפתיו הנפוחות ונישקו אותו באהבה, זה היה יונגי שאחז בלחיו של ג'ימין וליטף אותה בזמן שנישק את אהובו. ליבו של הבוגר דפק בחוזקה, הוא פעם למען ג'ימין והבטיח לצעיר דברים שלא יכל לשמוע. אהבתו של יונגי אף פעם לא פסקה, גם כאשר גילה שאהובו התעוור, ליבו לא נרתע לאחור. מבחינתו אהובו נשאר בדיוק אותו דבר, אותו נער צעיר שהוא מאוהב בו עד מעל הראש. הוא נישק את ג'ימין המבוהל בעדינות אך בתשוקה, נשיקה שמעידה על כך שליבו של יונגי כבול אל ליבו של ג'ימין בשלשלאות. ג'ימין בתוך תוכו הודה ליונגי שרק בזכותו ובזכות אהבתו הוא מצליח להתגבר על האפלה שאופפת אותו בכל שנייה ודקה ביום, אהבתו של יונגי גרמה לליבו להתחמם ולהתמלא באושר, אהבתו של יונגי הייתה דבר טהור. כאשר התנתקו... יונגי הצמיד את מצחו אל זה של ג'ימין והשיב עם קולו העמוק "המקום שבו הכל התחיל," הוא הביט בעיניו הגדולות של ג'ימין שהלכו לאיבוד בתוך האפלה, הן הביטו בו אך באותו זמן גם לא הביטו בו.
"אנחנו עומדים על החורבות של מה שנשאר מההתחלה שלנו," יונגי ליטף את פניו של אהובו ואז הסב את מבטו לעבר הפנימייה השרופה שנגלתה מול עיניו. הבריחה שלהם... השריפה שתכננו על מנת לברוח מהמקום הארור הזה... הם לא חשבו שהכל יגמר בכך שהפנימייה שהעניקה להם הגנה ובית במובן מסוים, תהיה מיועדת להריסה כשבחצר ניצב לו מנוף עם כדור הריסה גדול ושחור שרק מכה קטנה ממנו מספיקה וכל המבנה השרוף כפחם קורס ברגע. לראות את הפנימייה במצב הזה, לא גרמה ליונגי אושר... הוא תמיד חשב לעצמו שאם כל הפנימייה הייתה נהרסת האושר היה מתחיל למלא אותו, אבל לאחר שג'ימין נכנס לחייו... תפיסתו השתנתה, הוא חש צורך עז להודות למקום הארור על שהכיר את אהובו בזכותו, אותו אחד שהראה לו מהי אהבת אמת.
YOU ARE READING
Criminal ↬ YoonMin
Fanfictionפארק ג'ימין, הוא היה בן של שוטר בעל מעמד. בדרך כלל הוא היה ילד למופת, הוא היה חכם ומוכשר, הוא היה בן מושלם... הוא היה הוא. אך בתור בן של שוטר החיים מצפים ממך ליותר, החיים מאוכזבים ממך ברגע שאתה הולך נגד כל מה שאביך מאמין בו ופועל למענו. פארק ג'ימין...
