ג'ונגקוק המופתע הביט בג'ימין שנכנס לפני מספר שניות לבית בסערה עם האמירה שאהובו נחטף, ליבו פעם במהירות והזרים דם במהירות לכל חלקי גופו, הוא אגרף את ידו כשתחושת הפחד והדאגה הציפו את כולו. הוא במהירות צעד אל ג'ימין ודחף אותו כאשר הגיע אליו "מה? מה זאת אומרת נחטף? חתיכת אידיוט! למה הוצאת אותו מהבית? הכל באשמתך!" ג'ונגקוק אמר בכעס ושנייה לאחר מכן גרם לפניו של ג'ימין לפגוש את אגרופו.
"ג'ונגקוק!" ג'ין ויונגי נקבו בשמו של הצעיר העצבני לאחר שהרביץ לג'ימין שהחזיק בסנטרו הכואב, זה לא סוד שג'ונגקוק היה חזק, אך זו הייתה הפעם הראשונה שג'ימין באמת הבין עד כמה. ג'ונגקוק התעלם מצעקותיהם של חבריו ואגרף את ידו בשנית אך לפני שהספיק להכות את ג'ימין בפעם השנייה, הוא נהדף אחורה והדבר היחיד שחש היה הכאב בלחיו בעקבות הסטירה שקיבל.
"תתאפס על עצמך!" יונגי צעק על חברו הטוב והביט בו מחזיק בלחיו הכואבת שסימן אדום נשאר עליה. "ג'ימין לא אשם בחטיפה של טאהיונג! תפסיק להאשים אנשים בכל פעם שאתה עצבני!" הבוגר אמר בכעס, ליבו התכווץ כאשר ראה את חברו הטוב מכה את אהובו, הוא לא היה צריך לסבול כל כך בגלל מזגו החם של ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק הביט בעיניו של חברו הטוב, הוא ידע שהוא צודק, הוא ידע שג'ימין לא אשם אך ליבו כל כך כאב לשמוע שאהובו נחטף עד שהורה לו לפגוע בבן האדם הראשון שיראה. הוא הרגיש תחושת רטיבות על לחיו, אלה היו דמעותיו שהתחילו לזלוג על פניו והשאירו טעם מלוח בפיו. הוא הרגיש תחושת מועקה בחזהו ועצם את עיניו בחוזקה, מאפשר לשאר הדמעות שעמדו בעיניו, לזלוג על פניו ולהתרסק על הרצפה.
ג'ונגקוק הרגיש לפתע כף יד חמימה על כתפו, הוא הסיט את מבטו ופגש בדמותו של נאמג'ון, הוא חיבק את הצעיר שדמעותיו התחזקו מרגע לרגע. הוא הרגיש את דמעותיו של הצעיר על חזהו לאחר שהתרסקו על בד חולצתו. הוא ליטף את שיערו במטרה להרגיע את הצעיר הנסער, הוא ידע כמה ג'ונגקוק אוהב את טאהיונג, והוא ידע כמה שבור הוא בלעדיו. ג'ונגקוק עצם את עיניו וייבב אל תוך חזהו של נאמג'ון שדמה להורה שניסה להרגיע את בנו הקטן. טאהיונג היה כל עולמו של ג'ונגקוק, הוא ידע שאם יקרה לו משהו רע הוא לא יסלח לעצמו לעולם על כך, גם אם זאת לא אשמתו.
הוסוק שהביט בג'ונגקוק הבוכה צעד אל תוך המטבח על מנת למלא כוס מים ולהביא אותה לצעיר על מנת שירגע. ג'ין הביא קרח על מנת לעזור לג'ימין עם חבלותיו, ויונגי... פשוט עמד שם ליד הדלת והביט בג'ונגקוק השבור, ליבו צבט לראות את חברו הטוב בוכה בצורה כזאת, שבור בצורה כזאת. בלי לחשוב פעמיים הוא פתח את דלת הדירה ויצא במהירות בלי שחבריו ישימו לב.
ג'ימין סרק את הסלון עם עיניו לאחר שג'ין סיים לטפל בו, הוא ניסה לאתר את יונגי עם עיניו אך לא מצא אותו, ההיגיון אמר שהוא יצא מהבית אך לאן? ג'ימין חשב בראשו על הסיבה שבגללה יונגי יצא מהבית, הוא ידע שהוא לא יצא סתם והלחץ החל למלא את כל גופו כאשר הבין מה הסיבה ליציאתו. "יונגי לא כאן," הוא אמר לפתע והעיר את תשומת ליבם של חבריו שהביטו בדירה הריקה מנוכחותו של יונגי, ג'ונגקוק שנרגע הביט גם הוא בסלון הריק מנוכחותו של חברו הטוב ולא הבין לאן נעלם.
YOU ARE READING
Criminal ↬ YoonMin
Fanfictionפארק ג'ימין, הוא היה בן של שוטר בעל מעמד. בדרך כלל הוא היה ילד למופת, הוא היה חכם ומוכשר, הוא היה בן מושלם... הוא היה הוא. אך בתור בן של שוטר החיים מצפים ממך ליותר, החיים מאוכזבים ממך ברגע שאתה הולך נגד כל מה שאביך מאמין בו ופועל למענו. פארק ג'ימין...
