מה ששלנו || הושלם

||•7•||

עקשנית

נקודת מבט - מאי - :

״היי, רון, אכפת לך אם אני אגנוב לך את אריאל לרגע?״ שאלתי,
״בטח, במילא התכוונתי לחזור.״ הוא אמר והלך למרפסת.

״מה אתה עושה פה אריאל?״ שאלתי בשקט.

״מה את עושה פה? ממתי את מסתובבת עם ילדים כמו רון?״

״ילדים כמו רון? מה זאת אומרת ילדים כמו רון?״

״מאי אני מכיר אותך. את לא מסתובבת עם סטוציונרים.״

״הוא נחמד מאוד, מה שהוא בוחר לעשות עם חיי המין שלו לא מעניין אותי, וזה לא אמור לעניין גם אותך.״ אמרתי בעצבנות,
״או שרגע.. יכול להיות שאתה מקנא?״ פלטתי צחוק קל,
״לא יאמן.. אידיוט. אתה כזה אידיוט.״ אמרתי והתחלתי ללכת מהר לכיוון המרפסת,
הוא תפס את ידי.
״אז אולי אני מקנא.״ הוא אמר בשקט.

״אתה כל כך אפס, אריאל. ברגע שקמת ויצאת מהדלת איבדת כל זכות להיות חלק בחיים שלי וזה כולל קנאה״

״אני אמרתי לך שאני מצטער ושאני עדיין אוהב אותך.״

״וזה הופך את מה שעשית לבסדר?״ הרמתי את הקול,
״זה הופך את מה שעשית לפאקינג בסדר?! היינו שנה ביחד אריאל, שנה!! אני אהבתי אותך.. אני באמת אהבתי אותך. אני חשבתי שאתה אהבת נפשי ולא במובן הקלישאתי. אלא באמת הרגשתי שמצאתי את החצי השני.. ואז הלכת. כמו בן של זונה הלכת. וכמו בן של זונה יש לך את האומץ לנסות לחזור. לך תזדיין.״ אמרתי כבר בחצי צעקה, דמעות היו בגרוני,
שמעתי את רון נכנס והסתכלתי אליו,
״הכל בסדר פה?״ הוא שאל, הוא התקרב אליי,

״הכל בסדר.״ אמר אריאל.

״אני אלך לבית רון, תהנו פה״ חייכתי.
שואבת את הדמעות והרגשות פנימה, אני לא רוצה שרון ירחם עליי או משהו כזה.

״למה ללכת?״ הוא שאל,
הסתכלתי על אריאל בשתיקה.. לא יכלתי לומר לו שהאקס המיתולוגי שלי יושב איתי באותו החדר וזה פאקינג חרא של הרגשה.

״אוקי.. אני אקח אותך.״ הוא אמר והתקדם אל הדלת.

״לא לא רון, תשאר יש לך פה חברים״ אמרתי, מתחננת שלא יקח אותי, רציתי ללכת לבד. רציתי קצת לחשוב עם עצמי.

״כן, מאי צודקת. יש לך פה חברים.. כדאי שתלך תשב איתם ואני אדאג למאי.״ אמר אריאל.

״לא אתה לא תדאג לי, אני אדאג לעצמי. ביי רון, לילה טוב״ התקרבתי לומר שלום לחבק את רון לשלום, אבל רון עקף אותי, הרים את המפתחות שלו ופתח את הדלת.

״הם יסתדרו בלעדיי. בואי מאי״ הוא אמר ויצא.

הנסיעה לא היתה ארוכה, אבל היא כן היתה שקטה.