מה ששלנו || הושלם

||•35•||

בּוּבּוֹתּ חַרְסִינָה שּׁבֿוֺרוֹתּ

ישבתי בכיתה, תכננתי את הצעד.
מה אני יכול לומר לו? היי ג׳ון, בוקר טוב, שמעתי שאני הבן שלך?
״היא התעוררה?״ קטע דור את מחשבותיי, הוא התיישב לצידי,
״לא, עדיין לא.״ אמרתי,
״היא תתעורר, אל תאבד תקווה.״ הוא אמר והניח יד על הכתף שלי,
״שלושה חודשים דור, שלושה חודשים. אני מפחד לאבד אותה, אני מקבל התקף לב רק מהמחשבה שהיא לא תקום.״ אמרתי והשפלתי את מבטי,
״רון אתה חייב להיות חזק ולחכות, היא תקום ואתם תחזרו להיות כמו פעם, כולם יודעים את זה, אתה ומאי זה ניצחי.״
״ואם היא לא תקום?״ לחשתי,
״היא תקום, תעודד אותה, תדבר איתה, היא צריכה שתלחש לה כמה שאתה אוהב אותה והיא תקום.״
״אני לא ידעתי שאני יכול לאהוב בצורה כזאת. היא כל מה שמניע אותי לחיות, אני קם בבוקר רק בגלל המחשבה שכשהיא תקום אני אוכל לחבק אותה. אם משהו יקרה לה.. אני אקח את האקדח הקרוב אליי ואתאבד.״
״אתה לא! אל תדבר ככה. היא כן תקום.״
״מאיפה אתה יודע דור? מאיפה אתה יודע?״ שאלתי,
״אני לא. אני לא יודע.״

—

יום הלימודים הסתיים וחזרתי לחדר של מאי בבית חולים, בכניסתי, ראיתי את ג׳ים עומד בחדר ומסתכל על הנוף מהחלון.
״רון.״ הוא אמר, קולו היה מדאיג.
״ג׳ים, מה אתה עושה פה?״
״אני  רוצה לדבר איתך.״ אמר, וסימן לי לשבת על הספה, התיישבתי והוא התיישב לצידי.
״מאי נמצאת בקוֹמָה כבר שלושה חודשים.. הרופאים דואגים למצב שלה. היא לא מגיבה לטיפולים, לגירויים חיצוניים, שום דבר. הם חושבים שהיא לא תקום והגיע הזמן לנתק אותה מהמכשירים. לתת לה למות בצורה טובה.״
״מה?! איך אתה מעז לומר דבר כזה?! זאת מאי אבא!! תסתכל!! היא אהבת חיי!! איך אתה מעלה על דעתך שאני אוותר עליה?! אני לא מאמין שאתה בכלל אומר דבר כזה!״ צעקתי,
״אלו לא המילים שלי רון, אלו המילים של הרופאים. אנשים עם תואר ברפואה, אנשים שמבינים מה הם אומרים. הם אומרים שהסיכויים של מאי קלושים.״
״על הזין מה שהם אומרים!! אני לא מוותר עליה!״ אמרתי וקמתי ממקומי,
״רון, המצב אבוד.״ הוא נאנח,
״תלך מכאן.״ אמרתי,
״רון..״ הוא אמר,
״תלך מכאן.״ חזרתי,
״זה לא נתון לבחירה שלנו. אם אמא של מאי תחליט לנתק אותה מהמכשירים אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר.״
״אתה רוצה להגיד לי שיש מצב שאמא של מאי תחתום על הטפסים האלה?״
״כן רון.״ הוא אמר ויצא מהחדר.
התקדמתי למיטתה של מאי והתיישבתי לצידה, נטלתי את ידייה בשלי,
״אני צריך שתקומי מאי, אני חייב שתקומי.״ אמרתי,
והיא לא זזה.

—

״ג׳ון.״ אמרתי בכניסה למשרד הזכוכית שלו.
למרות שלג׳ון אין הבעות פנים כמעט ובכלל, יכלתי לראות שהוא היה מופתע.
״רון קינג, אמיץ מצידך.״ הוא אמר וסגר את הספר שנח על השולחן שלו,
תחבתי ידיי בכיסי והוצאתי את התמונה של שלושת האנשים שמצאתי בביקתה,
התיישבתי בכסא שמולו בזמן שהוא נטל את התמונה ובהה בה למשך שלוש דקות,
״אנחנו מתכוונים לדבר על זה?״ שאלתי,
״מה תרצה לדעת?״ שאל,
״מי אלה האנשים בתמונה?״
״לגבר קוראים ג׳ונתן, לאישה קוראים ג׳יין, ולילד הקטן רון.״ הוא אמר והתרווח בכסאו,
״ג׳ון זה קיצור של ג׳ונתן.״ אמרתי,
״זה נכון.״
״אתה אבא שלי?״ שאלתי,
״כן רון. אני אביך.״ אמר בנונשלנטיות מעצבנת,
״ולא אמרת לי כלום כל הזמן הזה? אתה ידעת שאתה אבא שלי ולא אמרת לי את זה?״ קמתי ממקומי,
״אם תרצה לשמוע על אמך תצטרך לשבת.״ הוא אמר, ואני התיישבתי בחזרה, הכעס שלי עליו יחכה לעד שאקבל הסברים לגבי אמי. אם אני אעשה משהו שיעצבן אותו הוא לעולם לא יגלה לי מה קרה לה.
״ג׳יין.. הו ג׳יין.״ הוא הרהר בקול, היה אפשר לראות סרט נע אל מול עיניו כשהסתכל אל האוויר, כאילו ממש היה מולו.
״היא היתה יפהפיה. עיניים כחולות בידיוק כמו שלך. היא היתה טובת לב. היא היתה נדיבה ואדיבה, היא אהבה לתרום הרבה, מיליונים, למעשה. היא אהבה מעשי חסד. והיא היתה בת 28 כשילדה אותך. היא היתה עצמאית ופקחית, היא היתה האישה החכמה ביותר שפגשתי מעודי.״ הוא אמר ונשימתי נעתקה, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה,
״יום אחד היא נסעה איתך ומשאית פגעה במכונית שלכם. ג׳יין נהרגה בחדר הניתוח. הרופאים האמינו שזה נס אמיתי שהצלחת לצאת מזה ללא פגע. והנהג.. הוא יצא מבית המשפט עם סך הכל שנתיים בכלא.
הוא היה הדם הראשון שעלה על ידיי.״ הוא אמר והסתכל על ידיו,
״אתה הרגת אותו?״
״תפסתי אותו כשהיה עם משפחתו בטיול, חנקתי אותו בעזרת חבל ודקרתי את גופו בעודו בחיים. את גופתו השלכתי לנהר הפרנה שבדרום אמריקה.״ הוא אמר בחיוך גאה,
״עשיתי את המעשה הנכון, הבאתי לג׳יין מנוח.״
״ואני? מה עשית איתי?״
״לאחר שהרגתי את אותו הבחור, רוברט, יצאתי למסע הרג אחרי כל משפחתו, וידעתי שלא אוכל לשמור עלייך, אז מסרתי אותך לאדם שסמכתי עליו מכל, ג׳ים.״
״ככה מסרת אותי לאימוץ? בלי שום רגש?״
״אתה חושב שנהנתי למסור את הילד שלי? לא יכלתי אחרת רון. אחרי שג׳יין הלכה אני השתגעתי. היא היתה כל העולם שלי ופתאום כל העולם שלי מת. לא יכלתי לדאוג לעצמי אז לילד? רציתי לתת לך חינוך טוב, וג׳ים הציע זאת.״