מה ששלנו || הושלם

||•10•||

לבנות את הקשר

״רון אתה מקוטע, משהו דחוף?״ צעקה ניקול אל הטלפון, שמעתי שירים ברקע.

״כן ניקול אני צריך לדבר איתך״

״בסדר, אני עם חברות נדבר מחר.״ היא אמרה וניתקה.

לא. אני לא חוזר אחורה. החלטתי שאני עושה את זה אז אני אעשה את זה.
שלחתי לניקול הודעה שרק תגיד לי איפה היא ואני אבוא לדבר איתה ואלך, ושזה יקח בידיוק חמש דקות.
ניקול סימסה לי את הכתובת וכשהגעתי סימסתי לה לצאת.

״מה היה כל כך דחוף?״

״ניקול אני רוצה להפרד.״

״מאיפה הבאת את זה?״

״זה משנה?״

״אידיוט.״ היא אמרה ויצאה מהרכב בריצה, יצאתי אחריה ואמרתי לה שאני לא רוצה לאבד אותה, אז שתכנס ונסיים את זה יפה.
ניקול התיישבה בשקט.
״ניקול.. את יודעת שאני לא רוצה לריב איתך..״

״זאת ההיא נכון?״

״ניקול..״

״זאת ההיא, נכון?״ היא אמרה והדגישה כל מילה.
ידעתי שהיא מתכוונת למאי, ידעתי.

״לא היא לא קשורה לזה בכלל. נראה לך שאני אתן למישהו להחליט לי דבר כזה?״

״רון, בוא נבהיר משהו. אני שולטת בביתספר. כולם תחתיי ואתה יודע את זה. והיופי הוא.. שגם אתה תחתיי.
אני אדאג לאמלל אתכם, אותך ואת הכלבה הקטנה שלך, ואני אדאג שהיא תרוץ לבית ספר הקודם שלה. אני הייתי במקום שלה פעם, כשעוד הייתי כלום. ואתה יודע מה היה הצעד הבא שלי? להיות המלכה הבלתי מעורערת. וזה כנראה הצעד הבא של הכלבה. על גופתי המתה זה יקרה. אתה פגעת בי רון. ואתה יודע איך אני מגיבה לאיומים על מעמדי.״ היא אמרה בקול ארסי, היא אמרה את זה כאילו יש לה מטרה, להגן על הכתר, וכל האמצעים כשרים.
היא התקרבה אליי,
״זוכר מה אני תמיד אומרת רונצ׳וק?
מסמר שבולט, יש להכות בפטיש. מאי שלך קצת בולטת..״ היא ירקה את המילים, הרגשתי כמה היא שונאת את מאי, הרגשתי על הקול שלה. היא חייכה את חיוך הניצחון שלה ויצאה מהאוטו. יצאתי אחריה ותפסתי אותה בשתי הידיים שלה,
״תני לי להיות ברור, ניקול, תפגעי במאי ואת תראי איך אני מכה בפטיש.״ אמרתי והתקדמתי אל האוטו שלי. כל רגש שאי פעם היה לי לניקול הפך לשנאה, לזלזול. לתיעוב מוחלט.
מעולם לא התאכזבתי ככה מניקול, מאי ילדה כל כך טובה, היא לא תתכנן על שום מעמד בבית ספר, אם היא היתה רוצה היא כבר עכשיו היתה לוקחת את ניקול בתחרות הזו. בקלות. אבל היא לא, ואני לא אתן לניקול לפגוע במאי, לא משנה מה.
נסעתי לבית של מאי, עברתי כל רמזור אדום שהיה ועברתי את המהירות המותרת.
״היי רון״ היא פתחה לי את הדלת, השיער שלה היה אסוף לקוקו מרושל הפנים שלה היו נקיות לגמרי מאיפור והיא היתה בפיג׳מה, ובכל זאת, היא היתה נראת האישה היפה ביותר בעולם.
השעה היתה סביבות אחד, וידעתי שאין אף אחד בבית שלה, אז חיבקתי אותה, חיבקתי אותה חזק, רק שלא תלך.
״מאי האוכל מוכן?״ שמעתי קול גברי מהקומה למעלה,
והקול הזה... היה כל כך מוכר, ידעתי שזה הוא, לצערי.
״היי רון, מה אתה עושה פה?״ אמר אריאל.
״יותר מדוייק.. מה אתה עושה פה?״ אמרתי לאריאל אבל הפנתי את השאלה למאי.
״אריאל תסלח לנו שניה..״ מאי לקחה אותי למרפסת,
״קרה בינכם משהו?״