מה ששלנו || הושלם

||•24•||

בגידות ודמעות דם

אפילו דמעות לא הצלחתי להוציא מתוכי.
כאילו נהרגתי ורק הנשמה שלי בתוכי.
הרגשתי כאילו נדקרתי ואני מתה מפצעיי.
רון התיישב,
״אני מצטער מאי. כולנו עשינו בחירות לא נכונות בחיים, גם אני בעצמי כמה.. לא הייתי צריך לשפוט אותך ככה.״ הוא אמר אבל המילים פשוט לא נקלטו, לא הצלחתי להגיב. הרמתי את ראשי, לא יכלתי להסתכל לו בעיניים.
בידיים רועדות הכנסתי את הפלאפון חזרה לתיק הקטן שלי, יצאתי מהמסעדה ונכנסתי לאוטו, ספרתי את נשימותיי. 28 נשימות, 29, 30, ואז רון נכנס לאוטו,
״מה קרה מאי?״ הוא שאל והניח ידיו על הירך שלי,
אפילו להעיף את היד שלו לא הצלחתי.
הגוף שלי היה משותק למגעו.
פלאשבקים מהלילה בו עשיתי את הצעד הכי גדול בחיים שלי חזרו. רון נוגע בי, הוא מלטף אותי, הוא נוגע באיזור הזה שכל כך פחדתי שיראה אותו.
רון נסע למלון בשתיקה, ואני נלחמתי עם הלב שלי שימשיך לפעום.
רון לחץ על המעלית ואני עליתי במדרגות.
ספרתי את המדרגות, כי זה הסיח את דעתי לכמה רגעים, שלוש עשר קומות, ו208 מדרגות.
נכנסתי לחדר והתיישבתי בכורסא שבפינת הסלון.
״מאי תספרי לי, מה קרה?״ הוא עמד בכניסה לחדר הסלון,
״מאי אם את פגועה ממה שאמרתי אני מצטער, הייתי צריך להבין אותך, אבל אני לא מוכן שיעבור עלייך משהו ואני לא אוכל לעזור לך בו..״ רון ראה שאני לא מגיבה לו.
״מאי אני לא שואל כי אני רוצה לדעת, אני שואל כי אני רוצה לעזור.״ עדיין שתקתי. הרמתי את מבטי וראיתי מראה בחדר.
קמתי מהכורסא והתקדמתי אליה, הסתכלתי בה, ראיתי את הגוף שלי. דמעה בודדה מצאה דרכה החוצה מעיניי.
הרמתי את ידי וחבטתי במראה, ניפצתי אותה. לא יכלתי לראות את השתקפותי בה.
״היד שלך מדממת מאי, מה לעזאזל קורה לך?״
״זה נכון?״ לחשתי,
״מה נכון?״
לקח לי שניה להחליט איך אני אומרת דבר כזה.
״מאי אני מנסה להבין אותך, על מה את מדברת?״
״אני התערבות?״ אמרתי בשקט,
רון שתק.
״תענה לי!! אני התערבות מזויינת?!״
הוא לא ענה.
״אתה בן זונה. אתה חתיכת בן של זונה.״ אמרתי והסתכלתי בו בתעבה,
״תסתכל לי בעיניים.״ לחשתי, מוצפת דמעות.
״תסתכל לי בעיניים המזויינות!!״ צרחתי,
״כל הזמן הזה, כל הזמן המזויין הזה ובכלל לא אהבת אותי?! רק רצית לדפוק אותי נכון? זה הסיפור!! איך יכלת לעשות איתי את הצד שהכי הפחיד אותי בידיעה שאתה משקר לי בכל רגע ביום?!״ צרחתי, הדמעות המשיכו לזלוג, ״נתתי לך הכל רון!! נתתי לך פאקינג הכל!! את הגוף שלי נתתי לך!! את הנשמה פתחתי בפנייך!!״ אמרתי כשמשכתי בחולצה שלי, נגעלת מהגוף שלי, ״אתה מבין שאני לא מסוגלת להסתכל במראה? לראות את הגוף שלי בידיעה שהיית בתוכו!! שהיית בתוכי כי הבטחת לי שזה בסדר!! היית בתוכי ואתמול בטח באחרת..״ סכר בדמעות נפרץ, בכיתי דמעות דם.
״בגדת בכל מה ששלנו, בכל מה שהיה בנינו איי פעם!! בן זונה. אתה פשוט בן של זונה.״
״איזו אחרת מאי?״ הוא אמר ושפשף את ראשו, יכלתי לראות נורה נדלקת בראשו,
״את חושבת שבגדתי בך?״ הוא אמר והסתכל בבלבול,
״אני מצטער מאי אבל התאהבתי בך אני נשבע לך שאני באמת אוהב אותך תאמיני לי בבקשה שעשיתי טעות אבל אני באמת אוהב אותך יותר מהכל..״
השפלתי את מבטי,
״תסתכלי עליי מאי, תסתכלי עליי קטנה שלי, את יודעת שאין לי אף אחת אחרת מלבדך, את יודעת את זה, נכון? תסתכלי עליי אהבה..״ הוא לחש,
לא יכלתי לראות אותו, לא כרגע.
קמתי מהכורסא, מנסה לאחוז בשאריות כוחי,
לקחתי את התיק שלי ופתחתי את הדלת, הסתכלתי בעיניים האדומות של רון,
״מתי בפעם האחרונה, מישהו הצליח להכניס את ידו לגופך ולמחוץ לך את הלב?״ ציטטתי את מילותיו מהבית חולים, המשכתי בדמעות,
״היד של כולם נעצרה בחזיה, וזאת השגרה.״ לחשתי.
השכרתי חדר אחר במלון אחר.
הלוואי ויכלתי לצאת מהארץ, אבל אסור לנו להחליף דרכונים ותעודות זהות יותר מידי, פעם בחודש זה כבר טו מאץ׳, אז פעמיים בשבועיים?
התיישבתי בחדר הריק, פשטתי את שמלתי, ונפלתי על המיטה, מחפשת שאריות מעצמי.