מה ששלנו || הושלם

||•9•||

רוצה להפרד

נקודת מבט - מאי - :

קמתי בבוקר, בערך ב9, וכשהתיישבתי לארוחת בוקר, סוף סוף הרשתי לעצמי לחשוב על מה שקרה אתמול.
אתמול היה... משונה.
רון דאג לי כל היום.. הוא עזר לי ועשה בשבילי כל צעד.
ובלילה הוא נישק אותי. כן, נישק. כמה לא בסדר מצידי.. אני אמנם לא החברה הכי טובה של ניקול אבל זה עדיין לא מוסרי להתנשק עם הגבר שלה.
ידעתי שזה לא בסדר להתמסר לנשיקה. וידעתי כמה נוראי זה שאני חושבת שהוא מנשק מדהים. אכלתי את הקורנפלקס ומשהו.. או יותר נכון מישהו, הפריע.

״בוקר טוב!״ קרא רון. הוא עמד בפתח הדלת אנרגטי מתמיד.

״אמרתי לך שאני יכולה לדאוג לעצמי..״ אמרתי והכנסתי אותו הביתה,

״ואני אמרתי לך שלא אסלח לעצמי אם אתן לך להסתדר לבד כשאת חולה.״

״כמה מוסרי מצדך.״ אמרתי וגלגלתי עיניים.

״כזה אני. טהור. יאללה, רעבה?״

״לא ממש.. הרגע קמתי ובידיוק סיימתי לאכול קורנפלקס.״

״חייה את החלום.״

״אל תקנא רק..״ אמרתי והוא חייך.
החיוך המושלם הזה מצליח לשגע אותי.

״אנחנו יכולים לדבר על אתמול..?״ שאלתי בשקט

״תראי מאי, את מדהימה. ואני חושב שאת הבחורה הבאמת מושלמת..
ואני יודע שזה לא היה במקום מצידי. בואי ניקח את הדברים יותר לאט?״

״בטח.״ אמרתי. אני שמחה שהוא אמר את זה. אני עוד יותר שמחה שהוא אמר שהוא כן רוצה לקחת את הדברים לאנשהו. הכימיה ביני לבין רון ברורה. כולם מרגישים את זה כולם רואים את זה ובמיוחד אני והוא. אבל.. יש בעיה. בעיה גדולה, יפהפיה ומדהימה ששוקלת 50 קילוגרם וניזונה רק מסלטי בריאות, וקוראים לה ניקול. אני לעולם לא אהיה עם גבר כשאני הברירת מחדל ולעולם לא אכנס לתוך משולש אהבה, זה לא מכבד אף אחד מהצדדים, ובכל מקרה,
״מאי את מקשיבה לי?״ רון קטע את מחשבותיי.

״כן בטח, מה התחלת לומר?״

״היום יום שני.. אנחנו אמורים לעבור על חומר. את רוצה נדחה למחר כשתרגישי יותר טוב?״

״לא לא. אני יכולה אל תדאג. בוא. על מה נעבור?״

״היסטוריה? כל עניין הסוציאליזם הרג אותי.״

״רון אתה לא חייב לשקר לי.״

״סליחה?״

״אני היחידה שיודעת עד כמה אתה באמת חכם?״

״אני לא בטוח שהבנתי.״

״ראיתי את תוצאות בדיקת האיי קיו שלך. אתה עם שתי נקודות מעליי. יש לך איי קיו גבוה מהממוצע הארצי. והאבחון שלך קבע שאתה על קו הגאונות. אתה לא באמת צריך ממני עזרה.״