מה ששלנו || הושלם

||•29•||

הרג ודברים אסורים

ירין התיישבה מולי בבית קפה הקטן שבחרנו באופן רנדומלי.
״אתה צודק.״ היא אמרה ונאנחה, ״קשה להרגיש עם מאי מספיק טוב.״
״מאיפה לך לדעת?״ אמרתי, לא מעוּדד בכלל,
״תראה רון.. אתה לא היית הגבר היחיד בחיי. אתה כבר יודע את זה. והיתה תקופה שאהבתי את רועי, מאוד, והוא אהב את מאי. כי אין מה לעשות, ככה הדברים.״
״רועי אהב את מאי?״ שאלתי, ״עכשיו הבנתי.. הוא זרק לי פעם משהו בסגנון אבל לא הבנתי למה התכוון..״ מלמלתי,
״זה קשה להתעלות על הרמה של מאי. מי יכול בעצם? הבחורה המושלמת מכל הבחינות. היא תמיד יודעת מה היא עושה, היא תמיד מצליחה במה שהיא עושה, הבלונד והעיניים הכחולות, הגוף. אי אפשר. ככה זה.״ אמרה ירין,
״את בטוחה שאת לא מאוהבת בה?״ גיחכתי,
״אה? לא. אלו לא המילים שלי. אלו המילים של רועי.״
״הכל כל כך מסובך. איך יכול להיות שכולם מכירים את כולם? את מאוהבת ברועי שמאוהב במאי שמכירה בדרך קוסמית את אבא שלי שמכיר את טוני שאבא של מאי שסוכנת כבר מיליון שנה.. אוי אלוהים! ניהיה לי כאב ראש רק מלחשוב על הסיבוך הזה.״ התייפחתי,
״היא טובה מידי בשבילי, ירין. אני לא מספיק טוב בשבילה.״
״אבל זה לא אומר שאתה לא טוב, רון. אתה טוב, אתה טוב מאוד. כל מי שתיהיה איתך תזכה.״ היא אמרה ונטלה את ידי, היא החזיקה את ידי.
התחושה של ידה החמימה שנוגעת בעורי הזכירה לי ימים שרציתי לשכוח.
את הימים שלי ושל ירין.
ירין עקפה את השולחן, והתיישבה לצידי.
היא ליטפה את פניי,
״אתה לא כזה דפוק כמו שאתה נראה.״ היא אמרה, נימת סרקזם נשמעה בקולה,
״כשרואים אותך רון.. ישר חושבים, הילד המושלם, בטח סתם דפוק. ובסוף אתה בכלל לא כזה.״ היא נאנחה,
״התגעגעתי אלייך, אתה יודע?״ היא לחשה, הסתכלתי בעיניה, העיניים החומות האלה, הן מהפנטות.
וכל מה שחשבתי, כמה אני רוצה שהיד שלה תשאר שם לנצח.
היא אחזה בידיי ולקחה אותי לרכב.
אחרי כמה דקות כבר היינו בים.
ישבנו על החוף, ושתקנו. היא ידעה כמה הייתי צריך את השתיקה הטובה הזאת.
״אני מצטערת רון, הייתי כל כך דפוקה אלייך.״ היא מלמלה, ״הייתי ילדה קטנה. לא הבנתי בכלל כמה זה לא בסדר. כמה אני פוגעת בבן אדם שהיום אני בחיים לא אתן שיקרה לו משהו.״ היא הניחה את ראשה על הכתף שלי, ״אתה סולח לי?״
״את יודעת שאני לא מצליח להגיד לך לא או כל מילת התנגדות אחרת.״ אמרתי, והנחתי את ראשי על ראשה.
״את איי פעם אהבת אותי?״ אמרתי, למרות שלא רציתי לומר אותן, המילים ברחו מבין שפתיי,
״כן. אבל לא הבנתי את זה.״ היא אמרה,
״היום אני מבינה.״
הרגשתי דקירה בחזה,
הרגשות שהחבאתי לירין, אלו שכל כך פחדתי להודות בהם, עכשיו כבר היו ברורים.
זה הדדי.
זה הדדי, ובעיקר אסור.
חזרנו לבית בשתיקה.
ירין ידעה מה אני מרגיש.
מאי ישבה בחדר, דמעות עטרו את פניה.
״איפה היית הפעם? דור? אביאל? או שהפעם נוותר על השקרים ונעבור ישר לאמת?״ היא אמרה, לא הייתי צריך שהיא תאמר את זה, ידעתי שהיא פגועה.
״הייתי עם ירין.״ אמרתי והתיישבתי על המיטה,
״וואלה.״ אמרה מאי ואספה כמה בגדים שלה שהיו מקופלים על השידה, היא אחזה בתיק שהיה על רצפת החדר ולקחה את מפתחות הרכב שלה, ויצאה מהחדר.
״מאי תעצרי, בבקשה!״ אמרתי, היא ירדה במהירות במדרגות, ופתחה את דלת הכניסה.
״מאי!! בבקשה תעצרי!״ צעקתי, היא עצרה במקומה והסתובבה, עמדנו בחניית הבית,
״מה רון? מה תספר הפעם? לוקחים לה גם את הכלב?״
״מאי קורים דברים!״ אמרתי,
״מה קורה רון?! מה פאקינג קורה שמצדיק את העובדה שאתה הולך עיוור אחרי בחורה שהיא לא אני?!״ היא צעקה,
״את יודעת שאני אוהב אותך.״ אמרתי, צמרמורת עברה בגופי, היה לי דה ז׳ה וו.
״אה זה? לא רון. אני יודעת שאתה אוהב אותי. אני יודעת את זה טוב מאוד. אבל אני יודעת שאתה גם אוהב אותה.״
״אני לא.״
״כן? תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה לא מרגיש אליה כלום.״ היא אמרה והפנתה את אצבע המורה שלה אליי,
״תסתכל לי בעיניים, ותגיד לי שאתה לא מרגיש אליה כלום.״
שתקתי.
היא גיחכה, ״תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה לא אוהב אותה.״ היא אמרה והסתכלה בעיניי,
״אתה יודע, אתה צודק. אולי אתה באמת לא מספיק טוב בשבילי. והאמת? בשביל אף בחורה. כי אני יודעת שמגיע לי גבר, שלא ישקר לי. ואתה גרמת לי לשבת בבית ולדאוג לך כשהפלאפון שלך היה מכובה.
ההרגשה החרא הזאת שאולי קרה לך משהו ואולי זה בגללי... ואז בכלל היית עם בחורה אחרת.״ היא אמרה כשדמעות חנקו את גרונה,
״אני חשבתי שהיה לנו משהו. אני הייתי בטוחה, שהיה לנו משהו. משהו גדול, שיחזיק חזק.
משהו מהסוג הזה, שמקדשים עליו בחופה ׳עד שהמוות יפריד בנינו׳, אבל עזוב, הלכתי בגדול מידי.
הרי לא היה צריך שום מוות. רק את ירין יל, אותה ירין יל שאתה כל כך אוהב עכשיו בידיוק כמו שאהבת אז.״ היא אמרה והסתובבה.
ידעתי שהיא צודקת. אני אוהב את מאי, כל כך.
אבל ירין היא.. היא ירין. ובאותו יום שהיא לקחה לי את הלב אז כשהייתי בן 14.. היא עדיין לא החזירה לי אותו, והלב שלי עדיין אצלה.
נפלתי על ברכיי, כאב לי.