מה ששלנו || הושלם

||•27•||

שקרים שסיפרנו

נקודת מבט - רון - :

״מרגיש כאילו לא היינו פה שנים.״ אמרתי למאי כשנכנסנו לחניה של בית הספר.
״ממש. שונאת את המבטים האלה, אין לאף אחד פה חיים?״ היא אמרה כשראתה שכל העיניים היו עלינו.
״אל תתייחסי, זה יעבור תוך כמה ימים.״ אמרתי והלכנו לדור,
״מה לעזאזל רון? שנה לא היית פה, איפה היית כל הזמן הזה?״
״הייתי ב..״ התחלתי לומר אבל נועה הגיעה מאחורי דור ונישקה אותו,
נועה היא מעודדת, יפהפיה אמיתית. דור מאושר איתה, ואני שמח שהוא סוף סוף מצא מישהי ליותר מלילה.
״היי״ אמרה נועה אליי ואל מאי,
״מאי, ניקול רוצה לדבר איתך בקשר למעודדות, יש קצת בלאגנים כי נעדרת הרבה זמן והפסדת ימי גיבוש, היא אמרה שתבואי בשעה הראשונה.״
״בטח.״ אמרה מאי וחייכה, אני ומאי שכחנו דבר אחד לפני שנכנסנו לחניה הזאת, שברגע שנחזור לבית ספר, נחזור גם לחיים האמיתיים.
ואני לא בטוח כמה מאי רצתה את זה.
״עזוב אחי, היה קצת בלאגנים, טוב להיות פה בחזרה.״
אמרתי וחיבקתי את דור.
״רון.״ אמרה ירין מאחורי ולקחה ממישהו את הסיגריה שלו, ראיתי על פניו כמה התרגש שירין התקרבה אליו, לא יודע מה היה פה בזמן שלא הייתי אבל ממלכת הבית ספר, ירין הפכה לאלילה.
״אני הולכת לדבר עם ניקול, נדבר בהפסקה.״ אמרה מאי ונישקה את לחיי, התקדמתי לירין,
״אני צריכה לדבר איתך.״
״מה העניין?״ המגרש כבר התרוקן, היו אולי כמה ילדים מפוזרים בכל החניה הגדולה.
״רון.. קרו כמה דברים. ואני מעדיפה להראות לך אותם.״
״איפה הדברים האלה?״
״באיזה מקום. זה לא משנה עכשיו. תבוא איתי בבקשה? מבטיחה שזה לא יקח הרבה זמן.״
״ירין אני עם מאי, זה לא מתאים הדברים האלה יותר.״
״רון בייבי..״ היא אמר והתקרבה אליי,
״עבר הרבה זמן מאז שהיית פה.. אתה כבר כמה ליגות מתחתיי.״ היא גיחכה כשהיא קרובה לפניי,
״סתם, אני צוחקת.״
״וואלה, באמת? מזל, נרגעתי.״ אמרתי בסרקזם,
״כן. הרי, תמיד היית כמה ליגות מתחתיי.״ היא אמרה ונשפה על פניי את עשן הסיגריה. היא התקדמה לאוטו שלה כשהיא דורכת על בדל הסיגריה שזרקה.
נסענו לגן ילדים,
״זאת בדיחה?״ שאלתי,
״לא ממש, בוא.״ היא אמרה ויצאה מהאוטו,
נכנסנו והגננת בירכה אותה בכניסתנו כאילו היא מכירה אותה.
והיא התקרבה לילד קטן עם עיניים כחולות וגדולות, הוא הזכיר לי פרצוף מוכר אבל המחשבה נעלמה כי הייתי יותר מבולבל מהעובדה שהיא חיבקה אותו.
הילד חייך, ״ליאם תכיר, הינה רון.״ היא אמרה והציגה בפניי את הילד,
״רון תכיר, ליאם.״
חייכתי אל התינוק, הוא היה מקסים,
״מה קורה ירין?״ שאלתי,
הילד צחקק ונגע בפניה של ירין, ״אמא״ הוא אמר וצחק בקול,
״רון, ליאם הוא הילד שלי.״ היא אמרה והניחה אותו חזרה על השטיח,
״מה לעזאזל?״ שאלתי בתדהמה,
״תשמור על השפה שלך ליד הילד!״ היא אמרה בשקט,
״ליאמי אמא הולכת.״ היא אמרה ונישקה את מצחו.
היא יצאה ואני בפה פעור הלכתי אחריה.
״מה לכל הרוחות זה היה?!״ שאלתי בחצי צעקה,
״אתה יודע מה זה היה.״
״זה הילד שלי?״ שאלתי בשקט, מפחד מהתשובה.
״לא. הוא של רועי.״ היא אמרה והוציאה שתי סיגריות, היא הושיטה לי אחת,
״ירין הוא בן איזה שנתיים, אל תזייני.״
״הוא בן שנתיים.״ היא אמרה והדליקה את הסיגריה שלה, ״כשגיליתי שאני בהריון.. לא ידעתי מה לעשות. ההורים שלי גילו והתביישו כל כך, בבולגריה היו הורגים אותם אם היו יודעים שהיה הריון לפני נישואין. אז הם לקחו אותי לחו״ל כדי שאלד אותו ואמרנו למי שידע שאני מפילה את העובר. כשחזרנו ההורים שלי ניסו להסתיר אותו ומי שראה אותו הם פשוט אמרו לו שהוא מאומץ.״
״את בגדת בי עם רועי?״
״רון עשיתי החלטות לא נכונות, היו כמה דברים שעשיתי ואני מתחרטת עליהם, אבל אני לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור ואני גם יודעת שאתה לא יכול לדבר בכלל אחרי הבחירות שאתה עשית.״
ניסיתי לסדר את המחשבות שבמוח שלי, לבסוף אמרתי, ״ומה את רוצה ממני?״
״היית צריך לדעת את זה. תראה רון.. אתה תמיד רואה אותי בתור הכלבה שהורסת לכולם את החיים, ואני לא תמיד אוהבת לעשות את זה. קרו כמה דברים לאחרונה והחזרתי את השם שלי לשם המקורי, אמיליה. אני מנסה לשנות דברים שעשיתי לא נכון, ואני חושבת שפה היתה הטעות הכי גדולה שלי, שלא הייתי כנה איתך.״
״אני לא יודע מה להגיד לך ירין.. או אמיליה.. או.. לא יודע, אני מבולבל מידי עכשיו. בואי נחזור לבית ספר.״
הנסיעה היתה שקטה מידי.
הגענו לבית ספר ונשארתי כמה שניות בתוך האוטו, ירין שתקה, ורציתי להגיד משהו, רציתי לשאול איך יכלה לבגוד בי עם אח שלי, הרי ידעתי שהיא בוגדת בי אבל עם אח שלי? זה היה קצת מוגזם..
רציתי לצעוק עליה איך יכלה להסתיר את זה מאיתנו, מכל המשפחה שלנו, זה משהו שמגיע לנו לדעת.
אך לבסוף הפה לא הסכים איתי, והוא דיבר מעצמו.
״אני.. אני מצטער שלא הייתי שם לתמוך בך.״ אמרתי ויצאתי מהר מהאוטו.
נכנסתי לשיעור וראיתי את מאי יושבת במדי מעודדות שלה, שנאתי לראות אותה ככה, ידעתי שלניקול יש אס בשרוול והיא איך שהוא תדפוק את מאי.
״מה לקח שבוע?״ היא שאלה, טיפה עצבנית.
״דיברנו על כמה דברים, סתם שטויות, אל תדאגי לגבי זה.״
שקלתי אם לספר לה באמת, אבל אפילו אני לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה.
״אה, וואלה.״ היא אמרה, שמעתי שמץ של קינאה בקולה,
״אני הוזה או שאת מקנאה?״
״אתה הוזה. או שיודע מה? לא אתה לא הוזה. היא ואתה הייתם כוכבי פורנו, מה אתה חושב שמתאים לי שתסתובב עם הכלבה הכי גדולה שיש בארץ? רון היא מניפולטיבית! זה גורם לי להרגיש כל כך חסרת ביטחון.. היא יותר יפה ממני רון והיא יותר טובה ממני בהכל, ותמיד מרגיש כאילו היא תוכל לקחת אותך בחזרה. כאילו תמיד היית קצת גם שלה.״ היא אמרה, כשאמרה את ה ׳קצת גם שלה׳ היא חיקתה קול אחר..
״בואי נצא החוצה.״
״לא עכשיו.״
״בבקשה?״ אמרתי, היא נאנחה וקמה ממקומה.
יצאנו החוצה למדשאות הגדולות, וישבנו בפינה מרוחקת.
״קצת גם שלה?״
״סיפור ארוך, וזה לא משנה! רון היית מאוהב בה עד מעל הראש, והיא משיגה כל מה שהיא רוצה, וא..״ קטעתי אותה,
״קודם כל מאי, אני איתך, אני אוהב אותך ואני מעריץ שלך, את אהבת חיי ואני רוצה להתחתן איתך עוד כמה שנים. אף אחת לא תוכל ׳לקחת׳ אותי ממך. גם לא ירין. ודבר שני, איך את יכולה לחשוב שהיא יותר יפה או טובה ממך?״
״כי היא תמיד משיגה הכל, והיא יותר יפה, זאת עובדה.״
״את האישה הכי יפה שיש בעולם כולו, את יודעת את זה נכון?״
היא התייפחה, והניחה ראשה על הכתף שלי.