מה ששלנו || הושלם

||•17•||

זה הדדי

נקודת מבט - רון - :

התעוררתי בבוקר והמיטה היתה ריקה, הסתכלתי סביב ורק אז שמתי לב שגם פספסתי בית ספר.
היה פתק מונח על השידה שלי,
׳תודה רון, מקווה שלא תזכור לי את זה.
מאי.׳
שמתי לעצמי קורנפלקס עם חלב והסתובבתי קצת בבית. נכנסתי אל החדר שינה של ההורים שלי, שנים שלא נכנסתי לפה. התיישבתי על מיטה ונזכרתי איך כשהייתי קטן יותר הייתי בא בבוקר לאמא שלי ומתחנן אליה להשאר בבית ולא ללכת לבית ספר. גיכחתי לעצמי, המשכתי לשבת על המיטה ולהזכר בדברים ישנים יותר. כמה אז הכל היה קל יותר. אתה מחבב מישהי אתה אומר לה אתה לא רוצה ללכת לבית ספר אתה יכול כי עד כיתה י׳ כל מה שמלמדים שם הוא שיט רציני ואתה לא באמת צריך את זה. פתאום הרגשתי משהו רטוב על הרגל שלי, הסתכלתי עליה ושמתי לב שבזמן שהעלתי זכרונות הטתי את הקערה בלי לשים לב ושפכתי על הרגל שלי ועל המיטה.
הנחתי את הקערה על השידה והוצאתי את המצעים, פתחתי את הארון של ההורים שלי וחיפשתי מצעים אחרים התחלתי להוזיז ערמות של בגדים ואז הרגשתי מין בד כזה שהודבק על הארון, הנחתי שזה חלק מהארון אז תפסתי את הסט מצעים הראשון שמצאתי ושלפתי אותו. כששלפתי נשלפה עוד ערמה שלמה שנפלה על הרצפה. זין, חשבתי לעצמי.
החלפתי את המצעים וניגשתי להחזיר את הערמה שנפלה למקום.
הרגשתי סקרנות בלתי מוסברת לראות למה הבד הזה שם. סיגל לא סובלת לתקן דברים בצורה כזאת, אם משהו נשבר היא מעדיפה להחליף, אז התחלתי לקלף אותו קצת, והוא חשף כספת. אוי, נו באמת, כספת? ציפיתי למשהו מטורף יותר, איזה פתח ליקום מקביל או מכונת זמן. בעוד חשבתי לעצמי כמה אידיוט אני ומה כבר יכלתי למצוא בארון של שני אנשים כמו ההורים שלי, הקשתי קודים רנדומלים, ואז כשהקשתי את התאריך אימוץ שלי, הכספת נפתחה. מצאתי בה אקדח מסוג ׳ברטה׳ וצרור מפתחות. בהיתי באקדח וכשהפכתי אותו היה כתוב ׳מטוני לג׳ים, החבר ההכי טוב שלי.׳ מי זה טוני ומי זה לעזאזל ג׳ים? חיפשתי עוד בכספת הזאת, בדקתי את הדפנות שלה עד שהרגשתי באצבעותיי כרטיס, כמו כרטיס אשראי, הוצאתי את הכרטיס, זה היה כרטיס ביקור.  ועליו היה כתוב ג׳ים קינג, וכתובת. אקדח? להורים שלי? הם שני אנשים טובי לב שבזבוב לא יפגעו, מה הם צריכים אקדח? ועוד עם הקדשה לאיזה ג׳ים אחד..
אז ברגע של אי שפיות מוחלטת והעדר חשיבה, התלבשתי ונסעתי לאותו המקום, אין לי יותר מידי מה לעשות בבית בכל מקרה.
הגעתי למשרד גדול וכשנכנסתי שני גברים שגדולים ממני כפול 2 תפסו אותי והצמידו אותי לקיר.
״אין לך בית ספר ילדון?״ אמר אחד מהם.
״מה אתה עושה פה?״ שאל השני,
״באתי בשביל ג׳ים.״ אמרתי כשאני מנסה לשמור על קור רוח.
שני הגברים עזבו אותי ואמרו לי שהם יקחו אותי אליו.
עלינו במעלית והמשכנו למסדרון ארוך, הגענו לשתי דלתות גדולות וכששני הגברים פתחו אותן, ראיתי את אבא שלי יושב שם.
״מה לעזאזל אבא?״ אמרתי כשהסתכלתי על כל האנשים שהיו בחדר. הם היו לבושים בשחור ואחזו נשקים, הנחתי שהם שומרי ראש.
״רון? מה אתה עושה פה?״ הוא קם מהכסא והתקרב אליי,
״מי זה ג׳ים קינג אבא?״
״לך הביתה רון.״
״אבא אני נשבע לך שאם אתה לא עונה לי על זה אני לא אדבר איתך בחיים.״
״בכל יום ראשון יש לך קריזה עליי, אז עכשיו זה יפחיד אותי בתור איום?״
״סבבה, אז אני פשוט אשלח תמונה של הכרטיס ביקור הזה לכל החברים שלי. מה יגידו כשיראו שמנהל בית ספר נמצא בכלל במשרד עם אבטחה של ראש הפאקינג ממשלה? אני בטוח שהרבה ישאלו על זה שאלות.
וחוץ מזה, יש לי את האקדח שמצאתי בכספת שלך.״ אמרתי והוצאתי אותו, החזקתי אותו ביד אחת, מנסה לשדר ביטחון, למרות שאין לי מושג בכלל איך לכוון אותו.
״אתה באמת רוצה לפגוע באבא שלך?״
״אני באמת רוצה תשובות. קצת מוזר לי שאבא שלי מנהל הבית ספר ההגון והישר יחביא אקדח. אז תתן לי את התשובות שמגיעות לי.״
הוא סימן לי לשבת על הכסא, ואמר לשומרים להשאיר אותנו לבד.
״זאת העבודה שלי. אני לא באמת רוצה לנהל את הבית ספר אבל אני חייב.״
״למה אתה חייב?״
״כי זה סיפור כיסוי.״
״של מה?״
״אין לי כוח לבולשיט הזה. השיחה הזאת מיותרת.
רון אתה לא תינוק, אתה יכול כבר לחבר את הנקודות לבד, אקדח בכספת שומרי ראש וחיים כפולים, אתה יודע טוב מאוד מה זה אומר.״
שתקתי. הוא נאנח והתיישב בכסא שלו, הוא שפשף את ראשו,
״תכננתי להכניס אותך לכל העסק הזה רק כשתיהיה בן 21, אז תוכל להיות היורש של האמפריה שלי. אבל כרגע גם 17 נראה לי נקודה טובה להתחיל לפחות לספר לך הכל.״
״אתה מבלף.״
״אני לא.״
״אבא שלי לא יכול להיות עבריין, זה לא הגיוני.״
״טכנית אני לא באמת אבא שלך..״
״מה זה כל הבולשיט הזה אבא? זה פשוט לא הגיוני.״
״מה לא הגיוני רון? שאני תמיד הולך לישון מוקדם ואתה אף פעם לא ראית אותי באמת הולך לחדר? או אולי העובדה שאני ואמא שלך לא מסכימים לך להכנס לחדר שלנו כשאנחנו לא שם? מה עם זה שאני אף פעם לא עונה לטלפונים לידכם? לא היה לך טיפה מוזר שאני ישר בורח לחצר? אתה תמיד ידעת את האמת נכון? אף פעם לא אהמנת לי כשאמרתי שיש לי עוד עבודה במשרד אז אני צריך לצאת לקצת זמן.
רון אנחנו אימצנו אותך כדי שתיהיה היורש שלי, אחיך הגדול כן היה בעסק, אבל ידענו שהוא לא יצליח להתמודד איתו כמו שצריך. אתה מבין, עשינו הרבה טעויות בחינוך של רועי. אז החלטנו לאמץ ילד שאנחנו יודעים שנוכל לעצב את האופי שלו כמו שאנחנו צריכים. אתה חזק יותר מאחיך, אתה יודע את זה.״
״תשאיר את רועי מחוץ לזה!״אמרתי בצעקה,
״אי אפשר היה להשאיר אותו מחוץ לזה!״
״גם סיגל מעורבת בזה?״
״אמא שלך נמצאת כרגע בנשקייה, היא עושה הדרכת ירי לחדשים. אם אתה רוצה את כל התשובות, אתה מוזמן לדבר עם החברה הקטנה שלך, מאי, היא יודעת מספיק.״
״איך מאי קשורה לזה?״
״דרך מישהו שהיא פעם אהבה, טוני.״
העפתי ממני את האקדח, זרקתי אותו על השולחן ונפלתי על ברכיי. לא ידעתי איך להגיב לזה.
הכל כל כך מטורף, אני אפילו לא יודע איך להתייחס לזה, אבא שלי ראש מאפייה? מת העולם, מת העולם שלי.
״עכשיו אני אשאל אותך, רון. אתה רוצה להיות חלק מהמקום ששולט על כל הארץ, או ללכת הביתה ולהתנהג כאילו היום הזה לא קרה?״
״אני צריך לעכל קודם את היום הזה, אחר כך תדבר איתי.״ אמרתי ויצאתי מהמשרד שלו.
הלכתי לבית ונכנסתי למיטה. המיטה שלי הריחה כמו מאי. נצמדתי לסדינים ושאפתי את הריח שלה, שיכול להרגיע אותי בקלות יתרה.
פתחתי את הפלאפון וכתבתי הודעה,
׳אני צריך לראות אותך.׳
׳קרה משהו?׳
׳תבואי בבקשה, אני בבית שלי.׳
לאחר עשר דקות מאי כבר הופיעה בפתח הדלת שלי.
הכנסתי אותה לבית והיא התיישבה על הספה.
התיישבתי על הספה השניה, שילבתי את ידיי.