החולניות שבי רוקדת

כאב קשה

וקצת

כואב לי הראש,

קצת

הרבה

ואני

די

רוצה

לצרוח,

די

הרבה

להוציא כמה

צלילים מפי,

לצעוק

את הבלבול

הרחק

ולמה

כולם

די

רעים אליי?

אני לא יודע

ואולי

הכל

רק בראש שלי,

הוא נוטה לשטות בי

ואולי

כדאי בכלל

שאלך לישון

ואולי

הכל בכלל

בגלל השמש

הקופחת

ולמה

ההצלחה

של ההם,

יותר חשובה

משלנו?

גם אני

עובד

קשה

ולמה

העולם

פתאום

נראה

כל כך

קודר?

ולמה

זה נראה

שאין סיבה

להישאר?

ולמה

ילד די עצוב

שם עומד לו

וצוחק?

אני רוצה

קצת

שיבכה

ואין לי חשק

ללמוד,

אני רק רוצה

לשבת

על המיטה

ולטייל

יד ביד

עם הכאב

ובאמת

שאין לי כוח,

זה לא הזמן

כי זה לא נוח,

ובחוץ

חמים

נעים

ושביל

החלב

גורם לי

להרגיש

כמו כוס

קפה,

או בכלל

כמו אדם

על סמים

סמים כבדים

ודי

כואב לי הראש,

די

הרבה כואב,

כאב קשה.

זה פשוט מתאר את היום שלי מילה במילה.
זה לא קטע טוב שלי, ולמען האמת הוא אחד הגרועים, אבל... אני ממש אוהבת אותו, הוא מציג את מה שאני מרגישה כרגע בצורה הטובה ביותר.