גפן ישן במיטה לנצח
העולם הוא יחכה לו,
העולם הוא יחכה לו
העולם הוא חתיכת מניאק חסר תקנה
גפן שונא אותו
בכל מאודו
אמא אמרה לגפן לקפוץ למים העמוקים
הוא לא מבין דימויים
חבל שהוא נשאר במעגל הזה
והוא עבד
ועבד
ועבד
מה ההפך מהצלחה?
ואולי כדאי למות בשקט
בבאר ימי
של הצלחות לא מועילות
מאשר לשקוע עמוק
לתוך מעגל של כאב
איך מתמודדים עם כישלון?
העולם נפל
וזה אפילו לא נכון
אז למה זה מרגיש כל כך נורא?
מה אמורים בכלל להרגיש
ולמה זה לפתע אנושי כל כך
וכל אדם שני שמזיל דמעה
הוא מדבר על התאבדות
מה זה אומר?
ולמה הוא כזה
כישלון
גפן
פשוט
כישלון
אחד
גדול
תצרחו לו את זה בפנים
זה כמו לצרוח לאדם להיכבות בעקיפין
ולעזאזל עם
הנדנדה הזאת
בלילה
שתפסיק להתנדנד
בכזו
עצבות
מסויימת
היא מזכירה את חוסר התועלת של גפן
וכל הלילה הקירות היו נופלים עליו
נספגים בעורו
עד שהוא נהפך לאיש הקיר
תנסה להוציא מילה מפיו
תנסה למצוא הבעות
זה ממש כמו לדבר לגפן
שינסה
למצוא פיסת אור
בערימת הכישלונות שהוא בנה
וממש לא בכוונה
איך זה שאדם עובד כל כך קשה
ובכל זאת נכשל?
גפן הוא כישלון בהכל, תצעקו לו את זה בפנים
הוא כישלון בלהצליח בלימודים, הוא כישלון בלעשות את העבודה שלו כמו שצריך, הוא כישלון בלהתיידד עם אנשים, הוא כישלון בלמצוא אנשים שיאהבו אותו
אפשר לומר שהוא כישלון בלחיות
הוא אפילו כישלון בלנסות להחדיר את המשפט למוחו על מנת שיספג עמוק
גפן הוא כישלון וכעת הוא גם כמו בית קברות מהלך
כל כך הרבה חלקים מהאישיות שלו מתים בתוכו
והוא לא יכול לקום
הוא לא יכול להעיר את המתים
כי הוא לא מספיק מוכשר בשביל להצליח להבין וליישם את זה
"מהמקום הכי נמוך אפשר לעלות הכי גבוה. אז אל תסתכל על העבר או העתיד, ההווה- כאן ועכשיו זה מה שחשוב. אז תקום מהנפילות, מההריסות שיצרת במו ידייך ותתרומם הכי גבוה שאתה יכול."
בית קברות מהלך, או בעצם כישלון
אבל הוא מעדיף שתקראו לו גפן.
אוקיי. התגעגעתי ללהעלות לכאן^^
לא העלתי בעיקר בגלל שאני מרגישה שרמת הכתיבה שלי התדרדרה מאוד.
גפן הוא אחת הדמויות האהובות עליי שיצרתי, הוא מהדמויות האלו שכל אחד יכול להזדהות איתן בתקופות מסוימות בחיים (לפחות אני חושבת).
אני חייבת לציין משהו לגבי המשפט בסוף- אין כזה משפט באמת. זה חיבור של כמה משפטים שסבתא שלי נוהגת להזכיר אותם וכאלה שמשום מה נמצאים במוח שלי.
ודרך אגב, מישהו הולך לכנס נוער קורא?אשמח אם תאמרו לי מה דעתכם על הקטע, הוא מאוד חשוב לי.
YOU ARE READING
החולניות שבי רוקדת
Poesíaלא מרגישה צורך לכתוב משהו מיוחד, רק חלקים מהמוח שלי מועברים במילים אם בא לכם להציץ לתוכו, גו פור איט.