ומישהו פעם,
לפני המון שנים
רצה להרוג אותי,
ואני
סירבתי
אולי
זו
הייתה טעות
ומישהו פעם,
לפני המון שנים
רצה לתקן אותי,
כנראה שהוא צדק
כשאמר
שאני
די
מקולקלת
ומישהו פעם,
לפני המון שנים
ראה אותי
קופצת
מהגשר ההוא
וצעק לי
לא
לשכוח
לשלוח גלויה
ואני?
את
האמת
שלא
שכחתי
שלחתי
לו
מן
גלויה כזאת
של נוף
ציורי
כי הכל כאן
כל כך נפלא
מן נוף פסטורלי
עוצר נשימה
של הכל מהכל
וכלום מכלום
של שחור
עמוק
ביותר
הלא נודע
הוא
בהחלט
יפייפה
והגלויה
עצרה לי
במכס
אז
שלחתי לה
אות
של
ניווט
והיא עפה
אל
תוך
הרכבת
למרות
שאין לה
כנפיים
וזה די מוזר, לא?
למות בדרך כל כך נפלאה
כי הגלויה נשארה שם לנצח,
ואני נשארתי איתה
נה, יש פה גלויה שמתעופפת בלי כנפיים. אני לא אוהבת את זה.
YOU ARE READING
החולניות שבי רוקדת
Poesíaלא מרגישה צורך לכתוב משהו מיוחד, רק חלקים מהמוח שלי מועברים במילים אם בא לכם להציץ לתוכו, גו פור איט.
