החולניות שבי רוקדת

איך מציירים גופה?

והיא רודפת

אחרי,

לא פוסקת

להתלקח,

והעור שלה

מחריד

נמאס כבר!

נמאס לחיות

בעולם

כה מפחיד,

תגידו לה

שתפסיק

להביט בי

מהפינה

של

הלב שלי

והחלומות

שבלילות

די נוראיים,

הם הטובים

ביותר

הרבה יותר

מהחלומות

המתוקים

האלו

על

שדות

התותים

וזה

כמו להביט

לטירוף

בעיינים,

לנצור

את השיגעון

לנצח

בליבך

וזה דבר

כל כך נורא

אך אני

כה

אוהב

את זה

ואני

בכלל לא

מזוכיסטי,

רק אוהב

את ההרגשה,

את הכאב

שחודר

לעצמותיי

והצמרמורות

שמתקיפות

בכל שנייה

ואני בן אדם

כל כך

חולני,

שזה מחליא

אותי לפעמים

ואיך

מציירים

גופה?

לעזאזל,

לא אדם ישן!

אתה

כל כך מטומטם

תראה לי

את התפרים

החדים שלך

הם יפיפיים,

תנעץ אותם

בליבי,

עכשיו

תעתיק

את המראה

המלבב הזה

על נייר,

אך

אני מתחנן

בפנייך

תצייר לי

פנטגרם

מסביב

לטבור

ולנצח

אנטור לך

טינה

שתרדוף

אחרייך

ותהמם אותך

יותר מכל

השטן פוסע

לידי

בשקט

הוא רוצה

להשאיר עליי

את חותמו

תתן לו לעבור

כבר,

פסיכופת!

תצחק כאילו

אתה תמים,

זה

כמו מוזיקה

לאוזניי,

אני רוצה

שמיתרי קולך

ידממו

מרוב

הצרחות

זה סרט האימה

של חיי,

והוא כל כך מזעזע

ולמה

זה ממשיך

לרדוף אותי?

זו טרגדיה

מבחילה

אבל זה

מה שגורם לי

לחיות

כלל לא משעמם פה לפתע,

אתם יכולים להפסיק את המשחק הזה.

זה קטע מוזר אבל הוא מהאהובים עליי.
המחשבה עליו הייתה ממש מוזרה.
אני בשיעור ספרות:
"פאק, הטינה זה גאוני!"
לאחר מכן, שאלתי את חברה שלי איך מציירים גופה, וביקשתי ממנה שלא תראה כמו אדם ישן.
בקיצור, אני בן אדם מוזר. אבל זה יוצר קטעים מבחילים וגרועים למדי! אז זה בסדר ;)
או שאולי לא?
נה, למי אכפת?