החולניות שבי רוקדת

מחבוש העילגים

ולמה

כולם

כותבים

יותר

טוב

מהעילג

ההוא?

כשהוא

יושב

בבית

ובוכה

כי

לכם

יש

חברים,

הורים,

ואוכל

לאכול

בצהריים

ולו

רק

הכתיבה

נותרה

וגם

בזה

אתם

יותר

טובים

והקנאה,

היא

מכרסמת,

מקננת

בתוך

ליבו

שגם ככה

קפוא

ויבש

אתם

שם

מתועבים

ודוחים,

לא

פוסקים

לבכות

על

אהבה

נכזבת

כשהמציאות

תכה

בכם,

אתם

תהיו

שבורים

מידי

בשביל

להמשיך

את

הריקוד

והוא

כותב

לו

על

מקום,

מקום

הרבה

יותר

טוב,

העולם

שם

לא עגול

כך

אף

אחד

לא

יכול

ליפול

וכשתמצאו

אותו

שם,

שרוע

באיזו

סמטה

חשוכה,

והסכין

תקועה

בריק

אז

תדעו

שהבדידות

הרגה

אותו,

ואתם

הייתם

עדים

לרצח

שאתם

יצרתם.

טרילילילי אולי אני העילג ואולי לא, לעולם לא תדעו.