החולניות שבי רוקדת

כלום לא עצוב

איש אחד,

רוקד כמו מטורף,

במועדון נידח.

גופו ספוג בזיעה

וראשו מעורפל

הוא מוציא פקל

ושואף עשן.

אישה אחת,

מעורערת בנפשה,

רואה אותו

ומחליטה,

היום הוא ירצח.

עם מחשוף לא קטן

ומבט ערמומי,

היא יוצאת אליו.

איש אחד,

רואה אישה מפתה

מדברת אליו

וראשו לא חושב.

תאוותו מהנהנת

הוא הולך איתה.

אישה אחת,

שחקנית מעולה,

משחקת פרוצה

כריזמטית

חכמה

ויפה.

איש אחד,

מזמין חדר זוגי במלון,

שם יחלוק ליל אהבה

עם פרוצה

נדיבה.

אישה אחת,

כבר לא יכולה לחכות

לתקוע את הלהב

בליבו התמים

של האדם.

איש אחד,

מנשק פרוצה

המיטה מאחור

מוכנה לליל תאווה.

אישה אחת,

מכינה את עצמה

לסיפוק אין סופי

ודקות של צווחות.

איש אחד,

יודע,

הוא ירגיש נפלא.

הוא לא מתאר לעצמו,

מה מצפה לו בחצות.

אישה אחת,

מורידה שמלתה

לוקחת מצ'טה

ותוקעת בו.

איש אחד,

די נחמד,

צורח את נישמתו

בפני השטן.

אישה אחת,

מתענגת על הרגע

על הדם שזורם

מהלב הטהור.

איש אחד,

הוא איננו לפתע.

להנות ממה שיש לעולם להציע

הוא לא יכול עוד.

אישה אחת,

אזוקה מאחורי סורג ובריח

השופט קבע

עשרים וארבע שנים.

אישה אחת,

מעורערת בנפשה,

השלימה את משימתה.

"כלום לא עצוב, הכל כרגיל. כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה."

אכן.