החולניות שבי רוקדת

פרחי בר בלילות

בין הכוכבים העולם שלי נמצא

לנצח מתעופף בלא נודע

מחייך לצבעי החלל המרוחים בשכבות עבות של שחור

אחת על גבי השנייה

אני עוברת על זברות מתות

והמכוניות מתנגשות בי

אחת אחרי השנייה

ואני מרגישה כאילו התפסן חודר אליי

נוס על נפשך

אלפי שכירים של חרב

מתכנסים

אי שם

באפילה

מתכננים

לשכור

חדר באלסקה

ולהתנתק מן העולם

וקצת השתעממתי מלהיות מדוכדך

אז התחלתי קצת לחשוב

וזה די החמיר את המצב

אז שמעתי על מרכיב סודי בשם עוגיית חמצן

זה גורם להרעלת הדם,
אך המוח מרגיש מאושר

אוי, החיים בצל המוות

אתם באמת לא תבינו עד כמה זה מגוחך

הכל כל כך פשוט, לקחת מספריים ולגזור את השיער, לקחת את הסכין ולשסף את הצוואר

הכל בשבריר שנייה

ואיכשהו, גם ברגעי משבר אתם עוצרים את עצמכם

וזה ראוי להערכה

פרחי הבר בלילות

זה שם התופעה

של העולם המתעופף באמצע השחור

ואנחנו, כלום לעומת הכל

 עדיין מייחסים לכל זה כל כך הרבה חשיבות

ממש כמו פרחי הבר בלילות

הם הופכים

לדמויות מאושרות

טובות לב וחייכניות

ועוזרים לי, ולכל מי שמרגיש אבוד ומבולבל

שהעולם מעיק עליו

כי הוא כלום ושום דבר

כפי שאתם יכולים לראות אני המפחדת

אני בורחת מהכל

אפילו מכוס המים והעט על השולחן

הם מפעילים את הדמיון

ועומר

הוא מתפורר במיטתו

דמעותיו הן מתאדות

חתיכות בשר עור ועצמות

הן קופאות ומתאבנות

ובעוד כמה שנים ארכיאולג ימצא את השרידים

הוא ינסה

לאמוד את האובדן

על הזן

שנעלם

אני צופה לנו עתיד מזהיר

בלהיות לא קיימים

והתווים יתעפפו

הדמעות עוד יתנדפו

הימים הם עוד ימשיכו לאכזב

אבל יום אחד

באלפי קילומטרים של שחור, לא נודע, תודעה ונפש

היום, כבר לא יהיה מחר

הוא ימשיך להישאר אותו דבר.

עשיתי סדר בקטעים שלי, ואני מוצאת שהם או נורא מבולבלים ולא מובנים כמו האחד הזה, או ממש אגרסיביים. בנוסף, לאחרונה אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה שאני בסהכ נקודה חסרת תועלת בחלל וזה נורא מתסכל אותי אז אני לא כל כך פעילה... גם פה וגם בספר פילוסופיה...
אז סליחה על זה :(
כמו תמיד, אשמח לדעות על הקטע:q
ו"the flaming lips" שם למעלה עם אחד השירים הטובים שלהם.