היי בננות, סליחה שלא היה פרק מלא זמן. מקווה שתבינו את העומס שלי בשנה האחרונה במכללה, יש לי גם מלא מיונים לצבא ועומס מטורף.
שימו לב, כאשר יש כתב נטוי זהו זיכרון מהעבר של אלכס. תהנו מהפרק❤️
--
הנסיעה לאכסניה מרגישה לי נצחית. אני נחנקת מהדמעות שלי, ומגיעה לקבלה של האכסניה עם עיניים אדומות ובורקות מדמעות.
״חדר ליחיד בבקשה,״ אני לא מזהה את קולי מהצרידות.
״זה שבעים דולר ללילה.״ הפקיד מציין בפניי.
״למה כל כך יקר? אני רק צריכה מקום ללינה.״ אני מעווה את פניי ומחזיקה את עצמי בכדי שלא להתעצבן.
״אלה הם המחירים.״ הוא מושך בכתפיו. ״אני לא בעל הבית, אני לא קובע את המחירים.״ הוא מביט בי במבט מתנצל.
״בסדר. אקח את החדר.״ אני מתנשפת בכעס, ומביאה לו את הכרטיס שלי.
״לילה אחד?״
״שלוש לילות.״ זה הזמן שאני מקציבה לעצמי בשביל להחליט לאן מועדות פניי הלאה. יש לי את האופציה למצוא דירה חדשה כאן בניו-יורק, או לעזוב את העיר ולעבור למקום אחר. להתחיל התחלה חדשה במקום שאיש אינו מכיר אותי נשמעת כמו הצעה מפתה למדיי.
הפקיד מגהץ את האשראי שלי ומביא לי את המפתחות לחדר.
״חדר מאה ואחת נמצא בקומה השניה.״ הוא מחזיר לי את האשראי שלי. אני תוחבת את הכרטיס לכיס של מכנסי הג׳ינס שלי, אוספת את התיק שלי ועושה את דרכי אל המעלית. אני עולה לקומה השניה, ומאתרת את החדר שלי בקלות.
אני נכנסת אל החדר והאורות נדלקים באופן אוטומטי. אני בוחנת את החדר, הוא נראה ריק ומת. הקירות הלבנים מתקלפים, והווילונות הלבנים עם הפרחים הכחולים נותנים לי הרגשה כאילו אני נמצאת בבית החולים. בפינת החדר יש שולחן עץ קטן עם כסא שצבעו דהה, ומקרר קטן שמנותק מהחשמל.
אני סוגרת אחריי את הדלת, משאירה את המזוודה מאחורי בלובי של החדר, ועושה את דרכי אל הווילונות. אני מסיטה אותם וחושפת בפניי את הלילה השחור, כל כך שחור שאפילו תאורת הרחוב לא מועילה בהרבה. אני מגששת בכיסי, שולפת את קופסת הסיגריות שלי ותוחבת סיגריה אחת לפי. אני פותחת את החלון הענק ומציתה את הסיגריה.
YOU ARE READING
Sicko
Fanfic״לקחתי את הכדורים ולא כי רציתי, עשיתי את זה בשבילך, כי אני אוהב אותך ולא רוצה לאבד אותך בגלל חוסר שפיות.״ שלוש שנים קודם לכן, ג׳סטין ואלכס איבדו את כל מה שהיה להם. את כל מה שהם בנו, מה שריסק את הזוג לחלוטין. מכאן, אין יותר לאן ליפול. הזוג נמצא במעמ...
