Sicko

פרק 14

הטלפון שלי מזמזם, אני פוקחת את עיניי בעייפות ומתעוררת לתוך מקום זר. לוקחים לי כמה רגעים להזכר שאני בדירה של בראיין, ושאתמול בלילה עזבתי את ג׳סטין.

אני מציצה אל צג הטלפון שלי, ורואה שזה השעון המעורר שלי מזמזם. אני מכבה את השעון, ומפהקת בעייפות. אני מציצה בהודעות, ורואה שיש לי ארבעים-ושמונה שיחות שלא נענו מג׳סטין. הוא גם שלח הודעות ששואלות איפה אני, ומתחננות שאחזור הביתה.

״התעוררת,״ אני שומעת לפתע מאחוריי, ואני מסובבת את ראשי ורואה את בראיין עומד ללא חולצה במרכז הסלון.

״כן,״ אני ממלמלת בצרידות.

״אני מכין ארוחת בוקר, תצטרפי אליי?״ הוא שואל בציפייה.

״אה, אני לא ממש טיפוס של ארוחות בוקר. אשמח לקפה.״ אני מחייכת אליו בהתנצלות והוא מהנהן כאות הבנה.

בראיין עוזב את הסלון, ואני מחליטה שלא לענות לג׳סטין. אני מכבה את מסך הטלפון, וקמה מן הספה. מקפלת את השמיכה, מניחה אותה על הכרית, ומצטרפת לבראיין במטבח.

אני מוצאת את בראיין בוחש את הקפה, הוא מרים אליי את מבטו ומחייך חיוך לא ברור.

״אז, איך ישנת?״

״האמת מצויין.״ לא ישנתי כל כך חזק מאז התאונה, הרגשתי הקלה עצומה לישון לילה אחד ללא דאגות. בלי מחשבות על ג׳סטין, וסיוטים על אלי.

״למרות הקפיצים המעצבנים שבספה?״ הוא שואל מופתע.

״למרות הקפיצים.״ אני מחייכת אליו, והוא מגיש לי את כוס הקפה לאחר שהוא מסיים לבחוש אותו.

״לא שמתי סוכר.״

״איפה יש?״ אני שואלת בנימוס, והוא מושיט לי את הקופסה עם כפית. אני מודה לו, ממתיקה את הקפה שלי כפי שאני אוהבת ומחזירה את הסוכר למקומו שבו היה מונח קודם לכן.

״את מוזמנת להישאר אצלי גם הלילה.״ בראיין אומר לפתע.

״אה, אני לא רוצה להפריע. אני חושבת שאסע להורים שלי.״ אני מתחמקת ומכסה את הסיפור בזה.

״את תמיד רצויה פה.״ הוא מחייך אליי, ומתיישב מול שולחן האוכל לאכול את ארוחת הבוקר שהכין לעצמו.

״תודה.״ אני מתחמקת מהמבוכה ולוגמת מהקפה.

״את בטוחה שאת לא רעבה?״ בראיין שואל בפה מלא.

״בטוחה. יש לך מרפסת בדירה כדי שאוכל לעשן?״ אני שואלת.

״לא, אבל את יכולה לעשן בדירה. זה לא מפריע.״ התשובה שלו מפתיעה אותי. אני מניחה את הקפה על השולחן ועושה את דרכי חזרה לסלון, לוקחת את קופסת הסיגריות שלי וחוזרת למטבח. אני מאלתרת מאפרה מכוס פלסטיק שאני מוצאת, ממלאת אותה במים ומתיישבת מול בראיין. אני מציתה את הסיגריה ושואפת את הרעלים לריאותיי, חשה בהקלה מטורפת.