פרק 12

1.3K 113 31
                                    

הארבע-עשרה לאוקטובר חקוק בזכרוני יותר מידי. לפני ארבע שנים, יצאתי מהשירותים בסערה עם דמעות בעיניים והודעתי לג׳סטין שאני בהיריון. ג׳סטין לא חשב פעמיים ונישק אותי, אני לא הצלחתי לעצור בעד עצמי מלהמשיך לבכות.

״בייבי, אל תבכי.״ הוא התחנן, ג׳סטין שנא לראות אותי בוכה.

״ההורים שלי יתחרפנו, אני לא יכולה לחזור הביתה. אני אקבל מכות על הראש.״ ילדה אבודה בת שש-עשרה נכנסה להיריון מהבן זוג שלה, שגדול ממנה בחמש שנים.

ג׳סטין התרחק ממני וניגש למדף עליו היו מונחים המפתחות והסיגריות שלו. הוא אסף את דבריו ויישר את ממבטו אליי, הבטתי בו בבלבול.

״בואי,״ הוא קרא לי.

״לאן?״

״להתחתן. נראה מה יהיה להורים שלך להגיד על זה שנכנסת להיריון מבעלך.״ המילים שלו היממו אותי.

אני מאפרת את הסיגריה שלי ומיישרת את מבטי אל הנוף האפור. ההחלטה הפזיזה שלנו הפכה לטעות אנוש בשלוש השנים האחרונות.

״איפה ארוחת הבוקר שלי?״ הוא מופיע לפתע בפתח המרפסת ומביט בי בחוסר סיפוק. אני אפילו לא טורחת להביט לכיוונו, לא עונה לשאלתו המטופשת, שואפת שאיפה נוספת מהסיגריה שלי.

אני עייפה מהכל. עייפה מידי מכדי להתווכח איתו עכשיו, אני רוצה רק רגע של נחת. אני משליכה את הסיגריה בחוסר חשק אל המאפרה ומתלבטת אם להדליק עוד אחת.

״שאלתי משהו.״ ג׳סטין מפוצץ בשנית את הבועה הקטנה שלי. אני מתנשמת ושולחת את מבטי אליו.

״אין ארוחת בוקר.״ אני מודיעה חד וחלק.

״וזה למה?״ התשובה שלי לא מוצאת חן בעיניו וזה ניתן לראות לפי קימוט פניו.

״אני לא מרגישה טוב. לעזאזל אי אפשר לקבל יום אחד של מנוחה? אתה לא יכול פעם אחת בחיים לקחת אחריות על החיים שלך ולהכין לעצמך ארוחת בוקר? מה יקרה אם פעם אחת בחיים תתעורר לפני ותכין לשנינו ארוחות בוקר?״ אני מתפרצת בזעם ונמלאת בכעס פתאומי.

SickoWhere stories live. Discover now