מייסון התהלך ברחבי הקומה החמש עשרה במשרדי החברה שלו. ידיו - שהשמאלית מביניהן גם ענדה שעון 'רולקס' - היו קבורות בכיסי מכנסי החליפה היוקרתית שלו, תוצרת 'פראדה'. משקפי השמש של 'גוצ'י' בכיס הפנימי של החליפה, נעלי 'דולצ'ה וגבאנה' לרגליו.
עם זאת, הבעלים הנכבד של החברה הנחמדה לא היה יותר מידי מסופק באותו יום נאה למראה. יום סתווי כה נאה, שהשמש עדין בהקה על רצפת המסדרונות וחדרי המנהלים הפוצים השונים שהתאגדו כולם בקומה החמש עשרה. היה אפשר לראות את השמים הכחולים מבעד לחלונות הנקיים למשעי שפוזרו לאורך המסדרון וכמה העננים הלבנים בלטו על הרקע שלהם, כאילו זה היה ממש ומכוון.
מייסון עדין לא היה מסופק. הוא מיהר לצעוד בנעליו היוקרתיות לעבר המשרד שלו - שהיה די מיותר אם לא היו פגישות חשובות שבאמת חייבו את ההגעה שלו אל החברה.
הוא כמובן שלא דפק על הדלת הסגורה (מעץ רוזווד משובח), ונכנס אל חלק הקבלה במשרד שלו, בו ישב טרוויס כל היום מאחורי שולחן גדול לצד פינת המתנה שהייתה שם רק לשם ההצגה וניהל את כל ההודעות החשובות שהיו אמורות להגיע אליו לבסוף.
טרוויס היה בחור טוב ונאה, מה שפחות או יותר היה טוב, כי הוא היה הפנים של מייסון בחברה; האחד שבישר את הבשורות, שהעביר הודעות, הכל. הוא עצמו היה יותר מאחורי הקלעים... ודי אסף את כספי העבודה הקשה של כולם. אבל היי, מייסון הגה את הרעיון, הוא הביא את החברה הזאת למצב הקיים שלה, העבודה שלו הסתיימה שם.
בכל מקרה, טרוויס היה בחור חצי הודי חצי משהו-לא-ידוע-מהמזרח-הרחוק. בחור חכם שדבר חמש שפות ולא צלע במתמטיקה. בעל עור שחום, עיניים חומות מלוכסנות קלות, שיער שחור משחור ותווי פנים שזכו להרבה תשומת לב. הו, והדבר האהוב על מייסון - האף של טרוויס. אתם רואים, אם מסתכלים על אף של בן אדם בפני עצמו, בצורה אינדבדואלית, זה עשוי להיות האיבר הכי מכוער בגוף האנושי. אבל לא, לטרוויס פשוט היה אף מושך. הוא לא יכל להסביר את זה, אבל לטרוויס פשוט היה אף סקסי.
הוא הסתכל לכמה רגעים על השעון שלו לפני שטמן שוב את ידו בכיסו והרים את עיניו בחזרה אל טרוויס, שנעץ לעברו מבט מבולבל. "בוקר טוב, טרוויס." מייסון השמיט בעדינות את העובדה שהשעה שהשעון היוקרתי שלו הצביע עליו הייתה רבע לשתיים עשרה ולכן ההשערה שדובר בשעת בוקר הייתה... מאוד תלויה. מצד אחד, טרוויס, שהתחיל את ימיו בשעה שמונה. מצד שני, מייסון, שנטה להתחיל את רוב ימיו בשעה שתיים.
"מייסון ברט הגיע לעבודה, חברים!" חברו הנאמן לא יכל שלא להכריז בהפתעה אל מאות החברים הדמיוניים שלו שהתקהלו במשרד הקטן. כלומר, אם הוא לא היה עובד בעבודה המחורבנת הזאת ועושה את כל מה שהבוס שלו היה אמור לעשות היו לו חיי חברה, ואולי אפילו בת זוג. אבל מייסון היה בן זונה, ועוד בן זונה שמשלם טוב. "מה עשיתי שזכיתי לביקור ממר פוץ?"
YOU ARE READING
"Like" A Boss
Humor•הושלם• למייסון מעולם לא היו בוסים; בגיל שלושים, לאחר שיצר אפליקציה מצליחה והקים חברה משגשגת, הוא פשוט היה מבוסס. כמובן שזה דרש עבודה קשה... אבל לא, שום בוסים. הוא חי חיים נוחים להפליא, בהם הוא יכל ללכת לעבודה בעיקר לפגישות כאלה ואחרות ובסוף כל חודש...
