"Like" A Boss

6 - מנחת שלום של יום שני

אז מייסון יאמר את זה: ימי שני יכולים ללכת להזדיין. לעזאזל, ימי שני הארורים האלו. הם היו ההתחלה והסוף של כל הצרות שלו, הוא היה חייב להודות. זין עם ימי שני. זין אחד גדול ומסריח. לעזאזל, היה ליום הזה ריח נוראי.

ברגע שעיניו העייפות נפקחו והעירו אותו לעובדה שהוא הזיע כמו בהמה מתוך שינה למרות שהמזגן היה על שמונה עשרה מעלות - והיה מכוסה, אגב, עד הסנטר. כן, זאת הייתה תחושה מחורבנת, תחושה ממש מחורבנת.

לקח לו קצת זמן לזוז - אם כי הדבר האוטומטי שעשה היה להסיט בפראות את השמיכה שלו מעליו כאילו היא תקפה אותו בפראות ובתוכנית שלה היא עמדה למצוץ את הדם שלו - והוא מצא את עצמו לוטש עיניים בקיר למספר רגעים לפני שפיהוק מטלטל וארוך נפלט מפיו ובעודו התמתח הושיט את ידו לפלאפון שלו ובדק את השעה.

.

.

.

חרא.

הוא נאנח בדרמטיות מיותרת והניח לידו להישמט לצידו בדרמטיות נוספת יותר. זהו, השבוע שלו התחיל על הפנים, ממש חרא. הוא ידע את זה. למה, אתם שואלים? טוב, תכינו את עצמכם, כי השעה הייתה שש ורבע, פאקינג שש ורבע. שעה שלמה לפני שהוא היה אמור לקום. והייתה לו תחושה מאוד טובה... שהוכיחה את עצמה כנכונה: ברגע שהוא עצם את עיניו שוב, ידע היטב שלא יוכל לחזור לישון. כן, היום שלו בהחלט נדפק באופן רשמי.

הו, לעזאזל, הוא פקח את עיניו בעצבים והסתכל על התקרה הארורה כאילו היא הייתה אחראית לכל הבעיות בחייו. השינה שלו נדפקה. כעת נותר לו לעשות שני דברים: לקום ולהתקלח או להישאר ולבהות על התקרה בזעם, התקרה שהייתה אשמה על כל הבעיות בחייו.

טוב, להתאבד גם תמיד הייתה אופציה, הוא השאיר את זה בצד אם יהיה מאוד עייף וירגיש צורך גדול ונטייה לעבר שינה נצחית, מה שנראה כל כך מפתה. כלומר, כמובן שהוא יעשה את זה לפני שהוא יתפטר. אחרי הכל, זה יהיה פחות מבייש.

רק קצת פחות.

---

סוזן לא קמה בשמחה ביום שני. לא, ממש לא. היא לא ידעה מה היה דחוף להם, אבל הילדים שלה משום מה מצאו לנכון להתחיל לריב החל מהשעה רבע לשבע בזמן שביום ממוצע שניהם לא זחלו מחוץ למיטה עד שבע ורבע. מצד אחת הייתה את איזבל שהייתה מלאה באמוציות ממש לנוכח העובדה שאחיה הגדול צחצח עם מברשת השיניים שלה, מצד שני גייל, שלא היה לגמרי נוכח בבוקר ומשום מה הרגיש את הצורך לקום מוקדם כדי לצחצח שיניים כי היה לו טעם רע בפה ולא היה מוכן להתנפלות הכאוטית של אחותו מלאת האנרגיות, שכנראה ממש לקחה יותר מידי סוכר בסוף השבוע (לפעמים סו תהתה אם היא צריכה ללכת לבית ספר להורים) והחליטה שהמאבק הרוחני שלה למען הדפס הפרוזן על מברשת השיניים שלה חייב להגיע בצורת אלימות פיזית, שסו יכלה להישבע שבחיים לא הגיעה ממנה והייתה חייבת לבוא מכיוונו של אבא שלה.