ווהו עוד שני פרקים ואפילוג אחרי זה!
DDDDDDD:
^למעלה, שיר הדמות של קייסי ושל ג'ון, שהשידוך ביניהם לבין השיר זה הדבר הכי טוב שעשיתי מימי בערך.
~~~
"מייסון." היא המשיכה, הוא רצה לקבור את עצמו באיזושהי פינה עד שהיא תפסיק, לשם שינוי, אלוהים, לקרוא לו. בחייו.
מייסון פשוט הלך. לעזאזל, הוא הלך כמו שלא הלך מעולם. כמו גיבור, הוא הלך. הלך המון.
"מייסון."
מייסון המשיך ללכת.
"מייסון."
מייסון ניצב במקומו ולחץ על הכפתור של המעלית שעה שהיא ניערה את ידו בפראות. מתעלם לחלוטין ממעשיה ובמקביל מהמבטים השופטים של האנשים מהמשרדים הסמוכים (וחצי שמח על כך שהיום נגמר ולכן לא רבים בהו בהם), הוא רקע שוב ושוב על רצפת המשרד תחתיו בעצבנות ונשף בהקלה כשקול צלצול חד העיד על בואה של המעלית, שהדלתות שלה נפתחו בתנועה חלקה.
"מייסון." היא המשיכה. לא, הוא חשב שנפתר ממנה.
"ג'ון." הוא השיב לבסוף בעקבות השטנית המזדנבת שרדפה אחריו ברחבי המסדרונות והשתחלה למעלית אחריו. לוחץ על הכפתור לחניון, הוא מצא את עצמו מהמהם בעצבנות.
"אני צריכה לדעת." החברה למחלקה שלו העניקה לו מבט בהיר שגרם לו להרגיש לא נעים מבפנים. "ב - ב - ק - ש - ה."
מייסון צמצם את עיניו קלות לשתי שניות בדיוק לפני שפצה את פיו; "לדעת מה?"
"מה אתה."
הבוס נאלץ לחשוב על זה, לחשוב הרבה. אחרי שבהה בה ארוכות, נאנח שוב בתיאטרליות וניסה לעכל את הסיטואציה כמו שצריך, אמר; "תפסת אותי." ג'ון העניקה לו חיוך גדול ומרוצה, נראית כאילו הוא מינימום העניק לה מיליון דולר במזומן. "אני חייזר מכוכב זורגון - "
" - זה לא רלוונטי," זו צמצמה את עיניה בעצבנות לעומתו, נראית כעת עצבנית עד לרמה רושפת. הוא יכל לראות את האש שבערה מעבר לכחול בעיניה. "תלמד אותי איך לדבר בחייזרית אחר כך. אני רוצה לדעת איפה אתה נמצא בחברה הזאת."
"במעלית." הבהיר מייסון, עיניו נורו כלפי מעלה כדי לראות באיזו קומה הם. לא, לעזאזל, קומה חמישית. הוא עמד לפתח קלסטרופוביה בקצב הזה. למה למעלית הזאת היו זמני הגעה כל כך לא נוחים? היא הייתה חדשה לגמרי. האם זאת הייתה תחבולה שהכותב שכתב את חייו השתמש בה כדי להפוך אותם לקשים באופן בלתי נסבל? האם זאת בדיחתו של הגורל? האם אלוהים מסתכל עליו מלמעלה ועושה לו אצבע אמצעית שמימית סתם כי דווקא?
אולי הוא צריך לתרום יותר לילדים גוססים באפריקה כדי שהיקום יספיק לחתור נגדו?
...נאא.
YOU ARE READING
"Like" A Boss
Humor•הושלם• למייסון מעולם לא היו בוסים; בגיל שלושים, לאחר שיצר אפליקציה מצליחה והקים חברה משגשגת, הוא פשוט היה מבוסס. כמובן שזה דרש עבודה קשה... אבל לא, שום בוסים. הוא חי חיים נוחים להפליא, בהם הוא יכל ללכת לעבודה בעיקר לפגישות כאלה ואחרות ובסוף כל חודש...
