^אני לא יודעת, אני פשוט חושבת שהשיר הזה מתאים להיות שיר הדמות של מייסון. תהרגו אותי, אני רוצה לראות אותו בחצאית הזאת, רוקד ושר את זה. זאת משאלת חיי.
~~~
מייסון תמיד יזכור את הייסקול מיוזיקל. כלומר, הדבר הארור הזה... הוא היה בקולג' וכולם שמעו את הדבר הזה בכל מקום. הייתה את הבחורה הזאת, אחת שהוא היה דלוק עליה למוות ורדף אחריה שלוש שנים... והיא לא יכלה להפסיק לראות את השטות הטיפשית הזאת.
טוב, לפחות היא הודתה שזה זבל. זה בעיקר היה בגלל זאק אפרון, עם השיער המהמם שלו והעיניים החלומיות שלו. בחורים כאלו היו אויבים למין הנשי.
ומייסון ידע שזה סבל, והוא הסכים שזה זבל, אבל אם יהיה משהו שמייסון יזכור לנצח ולתמיד מהייסקול מיוזיקל זאת סצנה מאוד ספציפית. או יותר נכון, ארבעה מילים: "אל תיכנס לפאניקה", הם אמרו. ואז... "פאניקה!". אלו היו חייו של מייסון במשפט פחות או יותר. זה סיכם את כל הדו קוטביות, את הפיצול אישיות ואת הפאניקה והכל תחת אריזה קטנה ויפה.
כמה חבל שזה היה שיר על הנשף המטומטם או שהוא יכל באמת לתאר את חייו. מייסון לא הלך לנשף, ולא בגלל פאניקה.
ויש אנשים שישאלו, היי, למה אתה במשרד בקומה החמש עשרה בשעה שבע בערב ומוטרד כל כך מהייסקול מיוזיקל? טוב, התשובה היא, שזה עדיף על להיות מוטרד ממה שעומד לבוא. בסופו של יום, מייסון חייב לומר: הוא בחור מצליח. בחורים מצליחים מבינים לפעמים שהם צריכים לתת לדברים פשוט לקרות, ולכן... הוא החליט לא להתפטר.
כן, להתפטר זאת כנראה ההחלטה החכמה. אבל... מייסון הגיע למסקנה שהוא יתחרט על זה. למה?
כי הוא ידע שקייסי המזדיין יהיה יותר מידי מרוצה מזה. בן זונה ארור, הו, הוא פשוט ידע, קייסי יהיה כל כך זחוח ברגע שזה יקרה. הוא יכל להתענג על מחשבות רצח ברוטליות של זה במשך שעות. ימים! ומייסון לא היה אלים, הוא ידע שזה יכתים את חליפות הקלווין קליין שהצליח להתרגל אליהן בסופו של דבר. הן היו כמו כלבי פאג. מוגבלות עם כפתורים גדולים וחמודים ולמרות שהן נראו סתומות בהתחלה הוא לא יכל שלא לרצות לתת להן בית.
אז מה מייסון עשה בכל מקרה? הוא הפך לפקעת עצבים מהלכת. ככל שהימים התקדמו והדין היה קרוב יותר ויותר הוא הפך יותר מתוח וקופצני. זה כמובן התבטא במשרד, ומי לא שם לב לזה אם לא קייסי וג'ון הארורים?
וניתן לציין שהוא היה צריך לעבוד כפליים, כי לשם שינוי טרוויס באמת ובכנות היה זקוק לו בזמן הזה של השנה כדי לשמוע את דעתו על דברים ולהסיק מסקנות ולהיות אקטיבי ויפה מאוד שהוא נזכר לפני שמייסון עשה את ההתחייבות הארורה למחלקת שירות לקוחות.
מייסון העייף עתה העיף מבט מחוץ לחלון הקומה החמש עשרה והסתכל על הנוף עם צביטה שכזאת בחזה ובחילה בבטן.
YOU ARE READING
"Like" A Boss
Humor•הושלם• למייסון מעולם לא היו בוסים; בגיל שלושים, לאחר שיצר אפליקציה מצליחה והקים חברה משגשגת, הוא פשוט היה מבוסס. כמובן שזה דרש עבודה קשה... אבל לא, שום בוסים. הוא חי חיים נוחים להפליא, בהם הוא יכל ללכת לעבודה בעיקר לפגישות כאלה ואחרות ובסוף כל חודש...
