"Like" A Boss

סוף דבר

מייסון התהלך ברחבי הקומה העשירית במשרדי החברה שלו. ידיו - שהשמאלית מביניהן גם ענדה שעון 'רולקס' - היו קבורות בכיסי מכנסי החליפה היוקרתית שלו, תוצרת 'פראדה'. משקפי השמש של 'גוצ'י' בכיס הפנימי של החליפה, נעלי 'דולצ'ה וגבאנה' לרגליו.

הבעלים הנכבד של החברה הנחמדה היה די מסופק באותו יום נאה למראה. כמעט זחוח. זה היה יום סתווי כה נאה, שהשמש עדיין בהקה על רצפת המסדרונות וחדרי המחלקות השונות בעלות העובדים הפשוטים שהתאגדו כולם בקומה העשירית. אם הייתם מתמקדים, הייתם רואים שהיה אפשר לראות את השמים הכחולים מבעד לחלונות הנקיים למשעי שפוזרו לאורך המסדרון וכמה העננים הלבנים בלטו על הרקע שלהם, כאילו זה היה ממש ומכוון.

מייסון הנרגש מיהר לצעוד בנעליו היוקרתיות לעבר מחלקת שימור לקוחות, נרגש וקצר רוח. מקבל מלאי של מבטים מבולבלים משאר עובדי הקומה, שהחלו באחת להסתיר את חוסר התפקוד האישי שלהם, כל אחד בתורו.

הוא כמובן שלא דפק על דלת הזכוכית של המחלקה, ורק מראהו גרם לג'ון לפתוח לו את הדלת הנעולה בלחיצת כפתור.

אנשי שימור לקוחות היו אנשים חביבי מראה, לדעתו של מייסון, גם אם בעודו פתח את הדלת הוא חשב על השריטות המוחלטות שהיה לכל אחד ואחד מהם. ג'ון השטנית בעלת העיניים הטובות שאיימה על חייו יותר מפעם אחת, זיק שכישורי החברה שלו שאפו לאפס וקייסי, שהיה בן זונה.

הוא הסתכל לכמה רגעים על השעון שלו לפני שטמן שוב את ידו בכיסו והרים את עיניו בחזרה אל חברי שימור לקוחות, שנעצו לעברו מבט מבולבל. "בוקר טוב, אנשים." מייסון השמיט בעדינות את העובדה שהשעה שהשעון היוקרתי שלו הצביע עליו הייתה רבע לשתיים עשרה ולכן ההשערה שדובר בשעת בוקר הייתה... מאוד תלויה. מצד אחד, אנשי שימור מנויים, שהתחילו את ימיהם בשעה שמונה. מצד שני, מייסון, שנטה להתחיל את רוב ימיו בשעה שתיים. עם זאת, זה לרוב כי הוא אהב לתכנן את העבודה שלו כך שתצטלב עם השעות הקטנות, כי המוח שלו היה הכי פרודקטיבי במאורעות האלו.

"מייסון ברט הגיע לעבודה, חברים!" קייסי, הבן זונה, היה חייב לקרוא את הדבר בקול אל מול חבריו אל המחלקה. כלומר, אם הוא לא היה עובד בעבודה המחורבנת הזאת ועושה את כל מה שהבוס שלו היה אמור לעשות היו לו חיי חברה, ואולי אפילו בת זוג - פפפ, בת זוג? קייסי? בטח. בן זונה. בכל מקרה, אבל מייסון היה בן זונה, ועוד בן זונה שמשלם טוב. "מה עשינו שזכינו לביקור ממר פוץ?"

מייסון הרהר לכמה רגעים. אחרי הכל, הבקשה שלו הייתה די... מעניינת. ובוטה. אבל לעזאזל, ממתי היה לו שמץ של טאקט? הוא התחיל לחלוף על פני השולחנות והכיסאות לעבר המשרד של הבוסית שלהם. "יש לי כמה מילים אל הבוסית שלכם."

"אם אתה רוצה לפטר אותה אז תיזהר," סינן זיק בעודו עלעל לו בדפים על השולחן למולו. "החתונה בקרוב וההכנות יקרות מספיק כדי שהיא תרשה לעצמה לאיים עליך באקדח."

"אין מה לדאוג." הוא נופף בידו. רגליו הובילו אותו עד מהרה אל המשרד הצדדי של סו, וזו כהרגלה התעמקה לה בניירת. ידו עלתה ודפקה קלות על הדלת.

עיניה החדות של המנהלת זינקו באחת לעברו. היא מצמצה פעמים ספורות לפני שהמהמה; "אני מכירה אותך?"

הוא נשף בבוז.

סו הבזיקה לעברו חיוך מלא שיניים והרפתה מהמסמכים בידיה, משעינה את אמותיה על השולחן. "מה רצית, מייסון?"

הבוס הרהר למספר רגעים ספורים לפני שפתח ושילב את ידיו. "אני בטוח ששמת לב שבשנה האחרונה הצקתי לכם קצת פחות."

"כן." היא הנהנה. מבלי למצמץ, הבהירה; "זאת הייתה הקלה."

מייסון חרץ את לשונו לעברה. "אז, שמעת על החברה החדשה?"

זו זקפה את גבותיה. "פותח עוד אחת?"

חיוך ענקי התפשט על פניו בעודה הזכירה את הבייבי שלו. הו, כמה הוא התרגש לגבי הפתיחה! זה היה נהדר מעבר למילים. "כן, משהו מיוחד."

"אני מאמינה לך."

"אני מבטיח."

"נו, טוב." היא משכה בכתפיה בנונשלנטיות. "ומה זה מערב אותי?"

"טוב," השתהה מייסון. "את בוסית נהדרת."

"אני יודעת." השיבה בביטחון.

הוא החווה עליה. "ויש לך המון פוטנציאל."

"אני יודעת." היא כיווצה את גבותיה בחשד לעומת המילים.

"וצורחים עלייך יותר מידי." נשף הבעלים. "אני עד לזה כבר שנתיים כמעט."

"לאן אתה חותר?" שאלה בבלבול, בהחלט לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.

הוא משך בכתפיו, יודע שהסיכויים שהיא תסכים יהיו יחסית קלושים, אבל מקווה שהיא תצליח. "תבואי לחברה החדשה בתור מנהלת של כוח אדם?"

עיניה התרחבו קלות וסקרו אותו בסקרנות, ממש מכף רגל ועד ראש. "יודע מה," היא מלמלה לבסוף. "אם תשלם טוב ותבטיח לדאוג לי לא משנה מה הולך איתה, למה לא?"

הוא צעד קדימה אל שולחנה והושיט את ידו קדימה אל ידה, היא תפסה אותה בלחיצה המרשימה שלה, בוחנת את עיניו בצורה מעמיקה. "נהדר לעשות איתך עסקים, צ'ייס."

"נהדר לעשות עסקים גם איתך, מרקס." היא הרפתה מידו ברשמיות גריידא ומייסון החזיר לעצמו את ידו.

"כמובן שנהדר." הוא העניק לה חיוך מאוזן עד אוזן שגרם לה להתכווץ באי נעימות. עיני אז פזלו להן הצידה אל ידה השמאלית, שהייתה ונשארה על השולחן כששניהם לחצו ידיים. טבעת האירוסים הייתה ברורה מאוד על אצבעה. "היי." בראשו של מייסון לפתע היה רעיון.

היא הטתה את ראשה. "כן?"

מייסון לקח כמה צעדים קלילים אחורנית לפני שפתח בשורה הבאה; "את חושבת אולי להזמין חשפן למסיבת רווקות? כי לא יזיק לי קצת כסף צדדי."

היא זרקה עליו את כל תכולת השולחן שלה בעודו נהר מחוץ למשרדה.

~~~

אז, חברים, זה היה הכל!

לא היו לי מספיק פרטים לבונוס, אז פה אני פשוט אומר את זה: קראתם 60 עמודים שהם 27449 דפים! 

אז תודה רבה על הכל, חברימים! תודה על ההצבעות, התגובות, הקריאות. תודה על שדבקתם עד הסוף, אני מעריכה את זה! אתם מאוד צבעוניים, אני חייבת לומרXD אני אישית נהניתי מהתהליך!

נתראה בפרוייקטים עתידיים!