ג'ון המהמה בינה לבין עצמה, תוהה בעניין הנעשה מסביב. המשרד היה שקט, כמעט שקט מידי. השיחות התנהלו באופן מופתי, זיק עשה רק עבודה כפולה מרוב האנשים יותר מאשר משולשת או... יותר. זה היה כמעט מדאיג. היא השפילה את מבטה שוב אל מונה הספירות של מייסון וסו, שהיא המשיכה לנהל בפני עצמה רק לשעשוע, בנוסף לזה ששניהם המשיכו כל הזמן לבחון אותו ולשאול לתוצאות. המונה נותר אותו דבר בימים האחרונים, מאחר שסו לא הגיעה למשרד לאחרונה. היא הייתה מנהלת מאוד חרוצה, כן. אבל לעיתים היו לה את הסיבות שלה. הפעם, למשל, זה היה הבן שלה: הוא היה חולה, מאוד חולה. ביומיים הראשונים סו הגיעה גם אם יצאה וחזרה כל הזמן למשרד, ומהשלישי פשוט החליטה להתחיל לקחת את ימי החופש היקרים שלה.
המשרד... היה מעניין בימים האחרונים, מאז שסו נעדרה, זה היה כמו ניסוי חברתי, בלשון המעטה. בתור תלמידת פסיכולוגיה-סוציולוגיה לשעבר שלא עשתה שום דבר בחייה עם הדבר, היא לקחה את הסיטואציה כמצב נפלא ללמוד עוד קצת בתחום המקצועי, ומצאה את עצמה מנהלת מיני מחקר על מנת לגלות עוד לגבי חבריה למשרד.
מניין הימים שסו נעדר: שלושה.
מנהל חלופי: מכולם, דווקא ניק ממבצעית.
ניק היה בעבר בשימור לקוחות ונמשך אל המבצעית אחרי שהמנהל המאה במספר פרש משם בבושת פנים, ובכך כמובן סימן את סופה של תקופה של... חמישה שבועות. ניק, שהיה בעבר מנהל במבצעית ודי סירב לחזור, קיבל העלאה שלא תבייש... אף אחד, אולי חוץ מהמנהל של החברה.
מה שכן, זאת הייתה עבודה נוראית, גם לנהל את מבצעית וגם את שימור מנויים, אז במידה מפתיעה למדי, העוזר הצמוד שהוא מינה לעצמו לא היה זיק, היא או אפילו פאקינג קייסי, שפשוט היה מבייש: זה היה מייסון, מכולם. עכשיו, אוהו, זה היה מפתיע בפני עצמו שהוא היה האחד שנבחר, הרי, אף אחד לא ראה אותו מקילומטרים, וממה שהיא ידעה הם בכלל לא היו אמורים להכיר - הוא וניק, כלומר. אבל ממה שראתה וחקרה, היא התחילה ללמוד... דברים חדשים.
...מייסון.
ג'ון שמה את עינה על מייסון מההתחלה. היא תמיד חשבה שהוא היה... מיוחד. זה משהו שקולטים ממנו. הוא די זחוח וטיפש אבל נראה שהוא קלט את הכל הרבה יותר מהר מאשר היה אמור, חוץ מזה שהוא הבין דברים שהוא לא היה אמור להבין, והרבה פעמים נראה שהמידע שהיה לו היה לא יציב. עם זאת, עתה, שניק מינה אותו כעוזר הצמוד שלו, זה היה משהו אחר. מייסון היה ניהולי להפליא, בתור אחד שנתן את הרושם הכללי של אדם שלא עבד יום אחד בלבד בחייו, התעצל, וכל יום מחדש כאילו ניסה למצוא דרך חדשה לגרום לסו לרצות לרצוח אותו ולתלות אותו הפוך.
אבל היה בו משהו מסריח.
---
אם מייסון היה מטומטם, הוא לא היה שם לב למה שקורה עם ג'ון, או לפחות מנסה לעשות משהו כדי להסיט את תשומת הלב שלה וכמובן מוצא את עצמו רק מושך תשומת לב לעצמו בתוצאה. אבל כפי שהוא כבר כיסה, מייסון היה די חכם. כלומר, לא כזה קל להפוך מיליונר אם האינטליגנציה שלך שקולה לזו של בול עץ, שזה כמובן משהו שחובה להצביע עליו בהקשר של מייסון. בול עץ הוא בהחלט לא היה. הוא כן היה בטטה, אם רוצים להיות ספציפיים. כי הוא היה מצויין בישיבה בעצלות מול הטלוויזיה וזלילה של דברים שהוא לא אמור לאכול. אבל מה שכן, בכל מקרה, בחזרה אליו בבקשה.
YOU ARE READING
"Like" A Boss
Humor•הושלם• למייסון מעולם לא היו בוסים; בגיל שלושים, לאחר שיצר אפליקציה מצליחה והקים חברה משגשגת, הוא פשוט היה מבוסס. כמובן שזה דרש עבודה קשה... אבל לא, שום בוסים. הוא חי חיים נוחים להפליא, בהם הוא יכל ללכת לעבודה בעיקר לפגישות כאלה ואחרות ובסוף כל חודש...
