צ'ייס הייתה בכזה שוק בימים אחרי זה שמייסון לא יכל שלא להנות.
כלומר, ברצינות, אם אפשר תאמרו לו. בסופו של יום באמת, איך אפשר שלא? היא הייתה נתקעת ברגעים מסוימים רק כדי לבחון אותו בהלם, או פשוט פולטת כל מיני דברים ומתחרטת אוטומטית רק כי הם יכלו להתפרש בצורה עקיפה ולהשפיע בדמיון על "אביו" של מייסון.
אז כן, הוא נהנה.
יותר מידי.
מייסון הרגיש כאילו הוא חי - טוב, לא, הוא חי בשביל העונה הבאה של משחקי הכס - בשביל הרגעים האלה שבהם צ'ייס נראתה מעורערת ומבולבלת והסתכלה מסביב בחוסר אונים. זה גרם לו לרצות להישען אחורנית בכסאו, ללטף חתול יותר מידי פרוותי עם שפם ארוך מידי, ולהשתמש בצחוק הכי מרושע שהיה לו באוסף.
כלומר, כן, הוא ראה יותר מידי טלוויזיה.
עם זאת, אט אט, היא התרגלה, וזה מאוד אכזב אותו כי הוא היה מוכן כבר לכשלונות מהשורה הראשונה שלה שבהם תנסה להיות פוליטיקלי-קורקט אך תכשל פעם אחר פעם. בסופו של דבר, אחרי שבוע היא פשוט התרגלה, וכעת הם שבו להיות עובדת ועובד אחד של השנייה עם האצלת סמכויות מאוד... ניתנת בשאלה.
---
צ'ייס נשענה קדימה על השולחן שלו, מנתבת בעכבר של המחשב ברחבי התוכנה ועיניו של מייסון אחריה בשעמום. הוא ידע כבר מה הבעיה: הייתה תקלה בתוכנה או במחשב שלו לחלופין בגלל שהכל היה תקוע על דף הזנת הנתונים הדפוק, אבל היא כמובן הייתה צריכה לבדוק את זה כי הוא כביכול לא הכיר את השטח עדיין לנוכח העובדה שהוא היה "בשטח" בקושי חודשיים.
בעודה חלפה על החלונות, נתקלה בפרטים של מייסון. כמובן שבצורה טבעית להפליא היא מצאה את עצמה משתהה על הפרטים: מייסון ברט, בן שלושים, גר ברחוב קורדל ממש לצד הכנסייה, מה שהיה בערך, מה, שלושה רחובות משם? - ועדיין מאחר כל יום, מצאה את עצמה חושבת בבוז. מה שכן, היא השתהתה בטבעיות על גבי השם שלו ונזכרת במאורעות השבוע שעבר בחצי פליאה שכזאת. "מייסון גרייסון, רונלד, באמת?" סיננה מתחת לאפה.
הבוס הסיט את עיניו לעבר פניה של העובדת שלו שבדקה את הפרטים שלו בכזאת סקרנות שזו גרמה לה להיראות כמו מכונת רנטגן. מה שכן, הוא לא הרגיש בנוח עם הסיטואציה, כי דיבורים על רונלד היו עשויים להביא למעידות טרגיות. "מה אפשר לומר, הם שונאים אותי." מייסון ממש קיווה שהיא לא תשאל אותו מה השם של אמא שלו, מה שכן, כי הוא לגמרי שכח את זה.
"תגיד," היא המהמה בינה לבין עצמה ולחצה על העכבר כמה פעמים בריכוז, פתאום פותחת... חלון חדש. רגע, זה לא היה אמור לקרות, זה היה אמור להיות דפוק, מה, למה התוכנה הזאת עשתה לו את זה? הוא היה אמור להיות מצויין איתה. לעזאזל, החידושים הארורים האלו שהם עשו בשנתיים האחרונות היו נוראיים. "לא פחדת שאני אגיד לכם להתנשק או משהו?"
YOU ARE READING
"Like" A Boss
Юмор•הושלם• למייסון מעולם לא היו בוסים; בגיל שלושים, לאחר שיצר אפליקציה מצליחה והקים חברה משגשגת, הוא פשוט היה מבוסס. כמובן שזה דרש עבודה קשה... אבל לא, שום בוסים. הוא חי חיים נוחים להפליא, בהם הוא יכל ללכת לעבודה בעיקר לפגישות כאלה ואחרות ובסוף כל חודש...
