ארוחת הערב שלנו סוערת במיוחד היום- אשטון ואני צריכים להחליט מה נראה לקברניטי המשחק מחר. אשטון מתייעץ עם אוון אבל אני כבר יודעת מה אדגים להם. מיומנותי בהשלכת סכינים רק משתפרת. ביומיים שעברו התאמנתי על זה הרבה עם ג'ייסון. השתפרתי קצת גם במיומנויות ההישרדות ובזריקת חניתות, אבל חץ וקשת זה עדיין הנקודה החלשה שלי.
הקינוח מוגש לשולחן- עוגת שוקולד עם תותים. אני מתנפלת על האוכל ולוקחת חתיכה בעודי צופה באוון ובאשטון מתווכחים. לאחר דיון ארוך ומייגע אשטון סוף סוף הגיע להחלטה. וההחלטה שלו היא- לא להחליט. לזרום עם מה שיקפוץ לו לעין. אני לעולם לא אבין את הבן אדם הזה, איך הוא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון כל כך גדול? מדובר כאן בחיים שלו. גם אוון מתנגד לרעיון בתוקף אבל הוא לא יכול להכריח אותו, רק לייעץ. זכותו של אשטון לעשות מה שהוא רוצה. אני מסיימת את הכפית האחרונה של עוגת השוקולד ופורשת לחדרי. אני לא כל כך עייפה אבל אני מעדיפה להתרחק כמה שיותר מהוויכוח של אשטון ואוון, שנעשה קולני יותר מרגע לרגע. אני נשכבת על המיטה ומקשיבה להם עד שעיניי נעצמות ואני שוקעת בשינה.
בבוקר אני מתעוררת לקולה של קוטי "קומי איימי, היום הוא יום חשוב !"
אני קמה מהמיטה, מתלבשת וגוררת את עצמי לחדר האוכל בעייפות. אני מתיישבת ומסיימת לאכול מנה שלמה לפני שאני שמה לב שמשהו שונה. איפה קייט? היא תמיד משרתת אותנו בארוחות הבוקר. הסקרנות בוערת בי אבל אני לא יכולה לשאול סתם כך על אווקס. אוון וקוטי לא יהיו מרוצים אם יהיה לי קשר לאווקסית. זה יהיה חשוד. אני מחליטה לעשות את זה בדרך עקיפה. אני מעיפה צלחת על הרצפה והיא נשברת לרסיסים קטנים של חרסינה עדינה. אני מנסה להיראות מבוישת כשהאווקס אוסף את השברים. אני מביטה באווקס כמנסה להיזכר במשהו ואז שואלת בבלבול מעושה "לא הייתה לנו אווקסית אחרת בארוחה הקודמת? היא ניקתה טוב יותר"
אוון מביט בי בהפתעה "לקחו אותה למוות בעינויים. מצאו מכתב שבו היא כתבה דברי כפירה בקפיטול, בחדר שלך אם אני זוכר נכון. את מכירה אותה?"
אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. איזו טיפשה אני. המכתב ההוא, המכתב שלה. מה חשבתי שיקרה אם אזרוק אותו לפח? הייתי צריכה לשרוף אותו, לקרוע אותו לחתיכות, לאכול אותו, להשמיד אותו! איך הרשיתי לזה לקרות? הכל בגללי. קייט עכשיו עוברת עינויים באשמתי. מדקרת כאב עוברת בי. אני לא אראה אותה יותר לעולם. היא עומדת למות. בגללי. בגללי. בגללי...
"איימי! איימי! איימי, את שומעת אותי?"
אני שומעת את אוון צועק ומרגישה נתז של מים קרירים על פניי. אני פוקחת עיניים ונסוגה לאחור. הפנים של אוון קרובות מאוד לשלי, אפו כמעט נוגע באפי. אני רואה את פניהם המודאגים של אשטון וקוטי מציצים מאחורי כתפו.
"איימי, הכל בסדר? איך את מרגישה?"
"מה קרה אוון?" אני לא מבינה מה קורה פה.
"התעלפת. אל תנסי לקום." הוא מזהיר כשהוא קולט את תנועותי
"אני אקח אותך למיטה ואז תנוחי עד שתצטרכי לרדת להצגת יכולותייך מול קברניטי המשחק, טוב? אני מצטער אבל אין באפשרותי לדחות את זה אפילו שהתעלפת. תשתדלי לעשות כמיטב יכולתך, אבל אל תגלי להם שהתעלפת. הם לא אוהבים חולשה, ועוד יותר לא חולשה שמחופה בתירוצים." אני מרגישה את ידיו השריריות של אוון מניחות אותי בעדינות מופרזת במיטה והוא יוצא מהחדר. אני מנסה להרים את ראשי וסחרחורת עזה תוקפת אותי. הראש שלי צונח על הכר ואני מבינה שאצטרך להישאר כך כמה זמן. אני בוהה בתקרה והדמעות באות מאליהן. הכל באשמתי. אני מרגישה כל כך רע. לפתע הדלת נפתחת. זה שוב אוון. הוא מביא לי מים ואומר שאני צריכה לקום כי עוד מעט צריך לרדת לאולם הצגת היכולות. אני ממש לא רוצה לרדת, אני רוצה להישאר ולהמשיך לבכות על טיפשותי, אבל אני יודעת שמעשה כזה לא יעזור לאף אחד. במקום זה אני מתארגנת ויורדת יחד עם אשטון לאולם. כל המיועדים מתיישבים מכווצים בספסלים לא נוחים הבנויים כנגד קירות החדר. אני יושבת ליד אשטון וג'ייסון. האולם מתחיל להתרוקן ותורו של ג'ייסון מגיע עד מהרה.
"בהצלחה" אני מכוונת לעברו עווית עצובה שאמורה להיות חיוך. הוא מחייך חיוך לחוץ ונטול גומות ומניח יד מרגיעה על כתפי.
כשהנער הג'ינג'י ממחוז שבע יוצא אני מתחילה לפחד. אחריו יגיע תורי.
"החלטת כבר מה להדגים להם?" אני שומעת את אשטון שואל
זאת השיחה הראשונה שהוא יוזם ושואל, ובכלל אומר משפט שלם, וזה קצת מפליא אותי. מה גרם לו לפתוח את הפה דווקא עכשיו? אבל אני מחליטה להיות חברותית ולענות לו.
"כן, אני אשליך סכינים. השאלה היא אם אתה החלטת כבר מה אתה עושה."
"לא החלטתי. ספונטני"
הוא חזר לקמץ במילים ואין לי לאן לנתב את השיחה, אז אני שוקעת בשתיקה עגמומית. מחשבותיי מתחילות לנדוד לקייט אבל בדיוק אז אוכף שקט נכנס לחדר. הוא קורא לי לחדר ההדגמות.
אני נכנסת לחדר. הוא גדול כמעט כמו מתחם האימונים ויש בו הכל- כלי נשק מהמשוכללים ביותר ועמדות להצגת יכולות הישרדות. אני מאתרת בעיניי את עמדת הסכינים ומתקרבת אליה. בדרך אני מציצה בקבריניטי המשחק. הם ממש לא מרוכזים בי, אז אני חייבת להיות מעולה כדי למשוך את תשומת ליבם. אני בוחרת סכין קטנה עם להב קצר וחד ומכוונת לעבר הבובה שנמצאת מולי. אני לוחשת תפילה קצרה וזורקת את הסכין קדימה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני ממש אשמח לקבל מכם ביקורת בונה על הכתיבה שלי- מה אפשר לשפר, מה אהבתם ומה לא וכו'. וכמובן אם אהבתם את הסיפור אשמח לשמוע את זה:)
