יומן הרשת של הנערה במעיל האדום
מצברוח: מנחם.
אני שומעת: bts two three
הערה: כי האירוניה.
כולם צריכים מדי פעם תמיכה.
חיבוק.
נשיקה.
שיחה.
אך מה קורה כאשר אין לך אף אחד.
אף אחד להשעין עליו את הראש.
להרגע.
מהעולם, מהאנשים שרצים.
לא עוצרים.
(לפעמים היא פשוט רוצה לדמיין שהכול זה סרט.
ולעצור את הסרט.
להרגע כמה דקות,
שעות,
ימים.
לאגור כוחות ולהמשיך.
אך הרודנית עדיין קטנה.
היא לא שולטת בכול העולם.)
מה קורה כשאדם שסמכת עליו אכזב?
אתה בא להשעין עליו את הראש ולהרגע, אך אתה נופל כי הוא לא שם,
הוא נעלם.
איפה הוא כשצריך אותו.
כשצריך אותו הכי הרבה.
מה קורה כשהרודנית בוכה.
בשקט, בפינה.
לבד.
כי אין לה אף אחד.
אף אחד להתנחם בו.
הדמעות כל כך כואבות.
/מתי אפסיק לבכות?/ היא חושבת לעצמה.
שמחה על חומה של החתולה.
כשהכול מסביב קר.
מנוכר.
הצללים השחורים.
עוטפים אותה.
כמו שמיכה לא רצויה.
כשהיא בוכה לתוך פרוותה.
מרטיבה אותה.
בדרך כלל כשאתה צעיר ואתה נפגע אתה רץ לאמא.
לחיבוקה החם.
המנחם.
אך הרודנית אינה יכולה לעשות זאת.
היא אינה מסתמכת על נתיניה.
לא אחרי מה שקרה.
הטראומה.
הטרגדיה.
טרגדית חג המולד.
אגדה.
שעוברת מפה לאוזן.
בלחשושים מהירים.
אם מישהו יזכיר את מה שקרה,
ליד אוזנה של הרודנית הקטנה,
סופו יהיה מר ואכזר.
אך אף אחד לא באמת יודע.
האם זה אמיתי או לא.
האם השמועות נכונות.
אבל,
תמיד אומרים לא להאמין לשמועות...?
מתי השלדים בארון יתגלו?.
והאמת תיחשף לעיני כולם!
אף אחד לא יודע.
או שאף אחד........לא רוצה לדעת?
מה יקרה אם השמועות יתבררו כנכונות?
מה יקרה אם כולם ידעו.
על הדבר הנורא שאולי עבר על הרודנית המסכנה.
-הסוף-
