יומן הרשת של הנערה במעיל האדום
מצברוח: לכתיבה
אני שומעת: Retro future
הערה:אין
היא לא כמו כולן.
היא לא חוותה ילדות.
היא כאילו נולדה לגיל 30.
ככה כולם אומרים.
הילדות שלה טבעה.
היא לא ילדה.
הרודנית המסכנה.
לא קרה שנפלה לה הגלידה מהגביע,
תמיד היה מישהו שווידא שזה לעולם לא יקרה,
אחרת הוא ישלם על זה ביוקר,
לגרום לליכלוך על בגדיה היוקרתיים של הרודנית?
עלול לעלות לו בחייו.
אף פעם היא לא נפלה מהנדנדה,
למרות שידיה כל כך חלושות, עדינות.
תמיד נדנדו אותה באיטיות,
עדינות.
אפילו אפשר לומר ברכות.
היא אף פעם לא נפלה ונשרטה,
היא אף פעם לא פצעה את עורה העדין.
תמיד היו שם ליפול לפניה,
רק שלא תיפצע.
תמיד כרעו על ברכם,
השתחוו,
האחרים נמעכו,
רק כדי שלא יקרה לה כלום.
אך כל זה לא מרצון,
מתוך חובה,
הם הוכרחו לעשות כך.
היא אף פעם לא בכתה מכאב פיזי,
אך,
אף אחד לא יודע כמה היא הייתה רוצה ילדות כזאת,
של שריטות,
מכות,
כאב פיזי,
אף אחד לא יודע אבל,
לרודנית יש אח,
כולם מחביאים אותו,
למה?
כי הוא בושה,
אסור לו להתקרב לרודנית,
ועכשיו,
מרחק של קילומטרים מפרידים ביניהם,
והיא כל כך מתגעגעת אליו,
לצחוק שלו.
קשה לה עם האחריות על כתפיה.
אבל!
אסור לזה לקרות היא לא תתיתן לזה לקרות.
הכול תלוי בה.
מה תלוי?
אף אחד לא יודע חוץ ממנה.
-סוף-
