יומן הרשת של הנערה במעיל האדום
מצברוח: רע
אני שומעת: את האוויר כועס
הערה: ההשראה הייתה כשהייתי במוד יותר טוב אבל אני כותבת במוד רע.
היא מתרגשת עוד כמה שניות האור יעלה וכל הזרקורים יתמקדו בה.
הכוכבת הראשית.
כל הקהל יראה איך היא מרקדת על הבמה.
עם רגליה הדקיקות.
שפוסעות לכאן ולשם.
מחליקות בעדינות שכזו.
היא מרחפת כמו נוצה.
קלה יותר מהרוח.
כל העיניים בוהות בה בהשתאות.
והיא נהנת עד בלי די מתשומת הלב של כולם.
הרודנית המפזזת.
היא מתכוננת לסלטה.
רגע השיא של הריקוד.
היא מתקרבת.
מתכוננת.
עוד דקה.
עוד שניה.
היא מזנקת
.
.
.
ונופלת.
אך מיד קמה וממשיכה לרקוד.
כאילו לא קרה כלום.
בסוף ההופעה היא קדה לקהל.
ויוצאת מהבמה.
מעט צולעת אך עם כבוד עצמי.
מאחורי הקלעים.
הוריה צועקים עליה.
"פישלת!"
"זאת הייתה ההזדמנות הכי גדולה שלך! ונכשלת בה"
"תתביישי לך!"
הקהל אפילו שומע את הצעקות.
מרחם על הילדה הקטנה.
אז היא נפלה בריקוד...זה לא כזה נורא.
זה הרי לא עיניין של חיים ומוות.
יש עוד הזדמנויות.
אבל הם שוכחים.
הם שוכחים מי היא הילדה הקטנה.
היא.
היא הרודנית הקטנה.
שוכחים שהיא לא תמימה.
ובטח שלא מסכנה.
ואולי הם לא רואים את זה עכשיו.
אבל כשהמשפחה תגיע הביתה.
לא ההורים הם הסמכותיים.
אלא הילדה.
כן, הילדה.
והיא הולכת להחזיר להם על כל מילה.
שהעיזו לצעוק עליה.
כי היא לא תיתן לנתינים שלה להתרעם עליה.
זה לא דרכה של רודנית.
אז למה היא נתנה להם לצעוק עליה אתם שואלים?
כדי לשמור על סיפור הכיסוי.
כדי לכסות על ההפתעה.
הרי מי לא אוהב הפתעות?
וזו הדרך שלה להפתיע.
הדרך שלה להביע את רגשותיה.
וכשיבוא היום..
כולם יופתעו!.
-הסוף-
