Singing is my life

פרק 34- אמא חבקיני חזק

״אני מצטער, אני לא אשקר לכם, היא במצב קשה..״ הוא אמר והרגשתי שאני עוד שנייה קורסת

העיניים התמלאו דמעות שוב, הפסקתי להקשיב למה שהרופא אומר, הראייה שלי התחילה להיות מטושטשת בגלל הדמעות. הרגשתי חיבוק וחיבקתי בחזרה, זה היה ג'וש.

-כעבור שבועיים-

אמא עדיין במצב קשה, אנחנו הולכים כל יום אליה אבל היא לא מתעוררת. רייצ'ל ישנה אצל אבא. היא עברה אליו בגלל המצב

התארגנתי ויצאתי לכיוון הבית חולים. ג'וש היה שם כבר מהבוקר ואני הגעתי רק עכשיו..

נכנסתי ולא מצאתי אף אחד בחדר

חיוך עלה על פניי, היא בטח התעוררה והעבירו אותה לחדר אחר. דמעות עלו בעיניי, אבל הפעם דמעות של אושר, אני הולכת לראות את אמא שלי! כ"כ התגעגעתי אליה!! רצתי כיוון הקבלה בדילוגים, מרגישה כמו ילדה קטנה, שאלתי איפה החדר שלה שג'וש עצר אותי. העיניים שלו היו נפוחות ואדומות

״מה קרה?״ הסתכלתי עליו

״ג'ני.. אמא..״ הוא עצר לשנייה ״אמא כבר לא איתנו יותר״ הרגשתי שנשימתי נעתקת . חיבקתי אוצו והוא חיבק אותי, בכיתי כמו ילדה קטנה. בכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי. פעם ראשונה הרגשתי לעצמי לבכות בקול ולא רק דמעות

״אמא!״ צרחתי בחלל הבית חולים ״אמאא!!״ צרחתי שוב מצפה לראות אותה מאחוריי ושתחבק אותי כמו שהיא תמיד עשתה שבכיתי, שתגיד לי שהכל בסדר וזה סתם חלום רע, שתהייה פה בשבילי!

״בואי.. נחזור הביתה..״ ג'וש חיבק אותי והתקדמנו לעבר היציאה

-כעבור חמישה חודשים-

רייצ'ל גרה עם אבא. היא עברה לדירה שלו. אני רשאית לגור לבד אז אני גרה בדירה פרטית וג'וש בדירה מולי.

מייק התנחל אצלי השבוע בבית.

אפשר להגיד שאני מחייכת שוב, אבל בפנים אני רקובה, עלובה, עצובה..

הבעיה הכי גדולה שלי, זה שאני לא מסוגלת להביע רגשות שוב מאז. לא בכיתי פעם אחת מאז השבעה.

אני לא מסוגלת. לא דיברתי על זה עם אף אחד.

כל הזמן ניסו להוציא ממני מידע, איך אני מרגישה, מה קורה בתוכי, אבל בניתי חומות.. אני לא חושבצ שאני אפרק אותן אי-פעם.

״ג'ני הכנתי לאכול!!״ מייק צעק מהמטבח

״אתה יודע שהסלון והמטבח ממש קרובים , בית קטן, אתה לא חייב לצעוק.. ו- גאג מה עשית !?״ נכנסתי למטבח וראיתי שהשולחן ערוך מושלם! ויש עליו מלא מאכלים טעימים

״היי! למה הסתרת ממני את כישורי הבישול האלה שלך!?״ הרבצתי לו בכיאילו והוא צחק, מחבק אותי מהצד

״שבי תאכלי״ התיישבנו בשולחן

הפלאפון שלי צלצל ׳שון׳ עניתי