אהבה בלהקת בנים (jikook)

-פרק 2-

ג׳ונגקוק ישב על הספת יחיד שבסלון הבית שלו לבד כי כנראה שאמו עוד לא חזרה מהעבודה, מחפש במחשב מקומות עבודה קרובים לביתו, כשלפתע הוא שמע צלצול מהטלפון שלו, זו הייתה הודעה, הוא הרים את הטלפון שהיה על השולחן והדליק אותו, 'הודעה מאת- ××××××××05' זה מה שהיה כתוב על צע המכשיר הסלולרי, ג׳ונגקוק לא מקיר את המספר הזה, הוא פתח את ההודעה, 'היי קוקי אני רוצה שתשיר לי עכשיו, איפה את?'
זו כנראה הודעה מג׳ימין, ג׳ונגקוק הקליד הודעת תגובה לג׳ימין, 'מה אתה רוצה?' הוא שלח והתחילה שיחה בינהם,
-'זה ג׳ימין אתה זוכר אתה חייב לשיר לי'
-'לצערי אני זוכר'
-'אני לא מזוהה אצלך? אתה לא שמרת את המספר שלי?'
-'לא למה לי?! '
-'זה מעליב'
-'טוב מה אתה רוצה'
-'שתשיר לי'
-'עכשיו? '
-'כן איפה אתה'
-'בבית'
-'טוב אז נפגש בפארק שליד בית הספר'
-'לא אני לא יכול עכשיו'
-'כדאי שתצא עכשיו עם אתה לא רוצה לאחר, אני לא אוהב לחקות'
-'ג׳ימין רגע'

הוא לא קיבל תגובה וללא רצון הוא קם סגר את מסך המחשב שלו והלך לכיוון הדלת, הוא יצא אל מעבר לדלת ונעל אותה, הוא הלך לכוון בית הספר שלו וחפש את הפארק הזה שג׳ימין דיבר אליו, הוא מצא אותו, זה היה פארק קטן עם שתי נדנדות, מגלשה וקרוסלה.
היו בה גם שני ספסלים הוא התיישב על אחד מהם והוצא את הטלפון שלו מהכיס האחורי של המכנה, הוא נכנס להודעות ושמר את האיש קשר שלי ג׳ימין בתור 'ג׳ימין' הוא לא עשה שום שינוי בשם כמו שג׳ימין קרה לו 'זה עם הקול המושלם', הוא התחיל לכתוב הודעה 'ג׳ימין איפה אתה? הוא שלח, "פה" נשמע קול, ג׳ונגקוק ארים את ראשו מהטלפון ופוגש בפניו המחויכות של ג׳ימין, "אז באמת באתה" הוא אמר והתיישב ליד ג׳ונגקוק, "ציפיתה שאני לא אבוא?" ג׳ונגקוק שאל וסובב את ראשו אל ג׳ימין, "לא דווקא מאוד ציפיתי אבל לא האמנתי שתבוא" ג׳ימין אשיב לו, "אתה מופתע?" ג׳ונגקוק הסתובב עם גופו לג׳ימין, "האמת שלא אתה נראה בן אדם שיעמוד במילה שלו" ג׳ימין אמר וחיוכו גדל וג׳ונגקוק הנהן, "אתה בסדר אחרי הכול" ג׳ונגקוק אמר בכנות, "למה? עשיתי רושם ראשוני רע?" ג׳ימין אמר בתמימות אך ג'ונגקוק אזעיף פנים, "מה פתאום אתה רק סחטת אותי ואתה מכריח אותי לשיר לך, לזה אתה קורא רושם ראשוני רע, מה פתאום" ג׳ונגקוק אמר בציניות וג׳ימין השפיל מבט, "סליחה, אני לא יכריח אותך לשיר" ג׳ימין אמר בעצב, "יופי אז אני יכול ללכת?" ג׳ונגקוק לא חיכה לתשובה ונעמד, "לא" ג׳ימין אמר בחדות ותפס במפרק ידו של ג׳ונגקוק, ג׳ונגקוק סיבה את ראשו אל ג׳ימין "לא, אתה עכשיו שר לי" ג׳ימין אמר הכעס או יותר נכון צווה והידר את אחיזתו בידו של ג׳ונגקוק, "אבל אמרת שאתה לא תכריח אותי" ג׳ונגקוק אמר בבלבול, "אתה שר עכשיו" ג׳ימין צווה שוב, ג׳ונגקוק נשף אוויר החוצה והתיישב במקומו על הספסל ליד ג׳ימין וג׳ימין עזב את ידו של ג׳ונגקוק, "טוב מה אתה רוצה שאני ישיר?" ג׳ונגקוק אמר ביאוש וג׳ימין חייך, "לא יודע תשיר שיר שאתה אוהב" ג'ימין עדיין מחייך, "אתה מכיר את "Paper Hearts"? " ג׳ונגקוק שאל וג׳ימין הנה, "תשיר" ג'ימין צווה וג׳ונגקוק בדק אם אין אנשים בסביבות ובאמת אין הם היו לבד לחלוטין אז ג׳ונגקוק התחיל לשיר. (הערת הכותב: השיר מעל הכותרת, מומלץ לשמוע)