ג׳ונגקוק ג׳ימין וטאהיונג יושבים בסלון ורואים סרט, ג׳ונגקוק וטאהיונג מדברים וג׳ימין מרגיש לא שייך לשיחה, "אני הול להביא שתייה" ג׳ימין הודיע, "תבאי לי קולה פילז..." ג׳ונגקוק ביקש וג׳ימין הנהן, "טאהיונג מה אתה רוצה לשתות" ג׳ימין שאל את טאהיונג וטאהיונג חשב לכמה שניות, "אה... מים" הוא החליט, "טוב" ג׳ימין אמר והלך לכוון המתבח מביט על ג׳ונגקוק וטאהיונג ודברים והלב שלו ניצבת, הוא באמת אוהב את ג׳ונגקוק והוא לא יכול לראות אותו עם מישהו אחר אבל זה מה שג׳ונקוק בחר, להיות עם טאהיונג.
ג׳ימין נכנס למטבח וטאהיונג אחרי, "באתי לעזור לך" טאהיונג אמר עם חיוך, "זה רק כמה בקבוקים אני יסתדר" ג׳ימין אמר, "תן לא לעזור לך" טאהיונג ביקש בחמידות ועשה פצוף כלבלב, "טוב" ג׳ימין אמר בחיוך "אתה חבר טוב של ג׳ונגקוק נכון?" טאהיונג שאל, "נראה לי" ג'ימין ענה "למה אתה שואל" שאל ג׳ימין, "ג׳ונגקוק מאוד מזכיר לי את חבר הילדות שלי הינו החברים הכי טובים אבל הוא עסוק מאוד כי הוא שחקן טלוויזיה" טאהיונג הסביר, "באמת" ג׳ימין נשמע מופתע.
ג׳ימין וטאהיונג חזרו עם השתייה, "אני מצטער אבל אני חייב ללכת" טאהיונג אמר , "טוב, נתראה מחר" ג׳ונגקוק אמר בחיוך, "להתראות" ג׳ימין אמר והתקדם איתם אל הדלת, "להתראות" טאהיונג אמר הם נופפו לו בזמן שראו אותו מתרחק, "אז אני גם אלך" ג׳ימין אמר, "לא תישאר אמא שלי יצאה אני לא רוצה להיות לבד" ג׳ונגקוק אמר ועשה פרצוף עצוב, "טוב..." ג׳ימין נכנע למראה הפרצוף החמוד של ג׳ונגקוק, הם התיישבו על הסלון "אז מה רואים" ג׳ימין שאל, "תגיד אתה חושב שטאהיונג הוא כמוני?" ג׳ונגקוק שאל וג׳ימין הביט בו בבלבול, "כמוך?" ג׳ימין שאל, "כמוני כאילו... אוהב בנים" ג׳ימין מבין לאין השיחה הזו מתקדמת, "אני לא יודע" ג׳ימין ענה, "אתה חושב שהוא מחבב אותי" ג׳ונגקוק שאל, 'זה לא משנה אם הוא אוהב אותך כי אני אוהב אותך, אני אוהב אותך ג׳ון ג׳ונגקוק' ג׳ימין כל כך רצה להגיד את זה אבל הוא פשוט לא יכל הוא לא רצה לאהוב אותו הוא לא רצה לאהוב בנים הוא לא רוצה שאמא שלו תיפגע שוב בגלל גייז, "רוצה לשחק משחק" ג׳ימין שאל וג׳ונגקוק הנהן, "איזה משחק?" ג׳ונגקוק שאל, "כל אחד אומר משהו רע ומשהו טוב על השני" ג׳ימין הסביר, "טוב" ג׳ונגקוק הסכים, "אתה ראשון" ג׳ימין אמר וג׳ונגקוק הנהן, "אז דבר טוב" ג׳ונגקוק חשב לכמה זמן, "זה לא קשה למצוא דבר טוב" ג׳ימין אמר וגיחח, "טוב.. אתה שר ממש יפה, יש לך אישיות חמודה, אתה חברותי ו... זהו נראה לי" ג׳ונגקוק סיים את רשימת הדברים הטובים "עכשיו דבר רע" ג׳ימין אמר, "אתה סחטתה אותי" לג׳ונגקוק לא לכך שינה וידע מה הוא רוצה להגיד, "כן... סליחה על זה" ג׳ימין התנצל, "זה בסדר סלחתי כבר" ג׳ונגקוק אמר בחיוך וג׳ימין מייד חייך גם הוא, לא יכול לעמוד ברצון לחייך כשג׳ונקוק איתו, "עכשיו תורך" ג׳ונגקוק אמר, "כן טוב אז משהו טוב, אתה החבר הכי טוב שאני יכול לבקש, הקול שלך מושלם אתה נראה מושלם, יש לך את האישיות הכי טהורה ויפה שיכולה להיות לבן אדם ואתה פשוט חבר טוב" ג׳ימין דיבר בלי סוף על כמה שג׳ונגקוק מושלם וג׳ונגקוק לא יכל שלא לחייך למראה החמוד של ג׳ימין, "עכשיו משהו רע" ג׳ונגקוק הזכיר שצריך להגיד גם משהו רע, "אה... " ג׳ימין חושב וחושב הדבר היחיד שעולה בראשו זה "אתה חושב שכולם כמוך" ג׳ונגקוק הביט על ג׳ימין במבט מבולבל, "מה זאת אומרת?" הוא שאל, "אתה לא יכול לצפות מכל גבר להיות גיי" ג׳ימין אמר והרגיש כאב בלב על כך שאמר את זה הוא לא התכוון להגיד את זה ככה, "יש לך בעייה על זה שאני אוהב בנים" ג׳ונגקוק התחיל להתרגז, "ג׳ונגקוק לא זה פשוט ש... לא התכוונתי לזה ככה" ג׳ימין רצה לבכות להחזיר את הזמן ולמנוע מעצמו להגיד את המשפט הזה, "אז איך זה" ג׳ונגקוק נעמד מהספה, "ג׳ונגקוק בבקשה תקשיב" ג׳ימין התחנן אך ג׳ונגקוק לא הקשיב לו הוא היה עסוק בכעס, "למה חשבתי שאתה שונה" ג׳ונגקוק המשיך בשלו ולא הקשיב לג׳ימין, "ג׳ונגקוק" ג׳ימין לחש עם ראש מוכן דמעותיו מעיימות ליפול, "ג׳ונגקוק תקשיב לי" ג׳ימין אמר בקול עדין ונעמד מהספה, "אתה לא שונה מכל השאר, לך מפה" ג׳ונגקוק אמר בכעס, "ג׳ונגקוק בבקשה תקשיב" ג׳ימין אמר בקול חנוק לא מעז להרים את ראשו, "לך" ג׳ונגקוק צעק אך ג׳ימין לא עזב הוא חיבק בחוזקה את גופו של ג׳ונגקוק ונתן לדימעותיו ליפול, "תקשיב לי בבקשה" ג׳ימין אמר בקול מתחנן, "ג׳ימין" ג׳ונגקוק אמר בקול שקט וחיבק את ג׳ימין נותן לו לבכות על חזהו שוכח מכל הכעס שהיה לו, הם עומדים שנהם מחובקים בבית ריק הקול היחיד שנשמע הוא קול בכי עדין של ג׳ימין.
ג׳ונגקוק וג׳ימין יושבים אחד מול השני על הספה, "סליחה" ג׳ימין התנצל בקול צרוד, "אני זה שצריך להתנצל אני הייתי טיפש לא הייתי צריך לצעוק אלך" ג׳ונגקוק הרגיש אשמה גדולה על כך שגרם לדבר טהור כמו ג׳ימין לבכות, "היתה לך סיבה למה לכעוס אבל תיתן לי להסביר" ביקש ג׳ימין וג׳ונגקוק הנהן "כשהייתי קטן אבא שלי עזב את הבית הוא הבין על עצמו משהו, הוא הבין שהוא אוהב גברים, הוא נפרד מאמא שלי ועכשיו הוא גר עם חבר שלו, אני הייתי שבור מזה אבל למדתי לחיות עם זה, אחרי הכול זה האהבה שלו מותר לו לאהוב את מי שהוא רוצה וגם לך, מותר לכם לאהוב את מי שאתה רוצים בלי קשר לאם זה בן או בת, סליחה לא הייתי צריך לדבר אליך ככה אני כל כך מצטער" ג׳ימין לא מביט לעיניו של ג׳ונגקוק אף לא לשניה אחת, "סליחה" ג׳ונגקוק אמר מסתכל על ג׳ימין ורק רוצה לחבק את הדבר השברירי שישב מולו, "אני אלך עכשיו" ג׳ימין אמר והתרומם מהספה, "אולי אני אלווה אותך?" ג׳ונגקוק אמר ונעמד, "לא זה בסדר, להתראות" ג׳ימין אמר ויצא מהבית, "אני בא איתך" ג׳ונגקוק אמר ויצא אחריו.
הם הלכו בשטיקה אף לא מילה אחת יצאה מפיותם הם הגיעו לבית של ג׳ימין, "אני נכנס, נתראה מחר" ג׳ימין אמר והסתובב לכוון ביתו, "נתראה מחר" ג׳ונגקוק אמר והביט בג׳ימין נכנס לביתו ג׳ונגקוק נעמד כמה שניות ובהה בביתו של ג׳ימין ולאחר מכן המשיך בחזרה לביתו, הוא נעצר בפארק ליד בית הספר , הוא התיישב על אחת הנדנדות והתנדנד בעדינות, ליבו כאב, הכאב היה לא מוסבר כאב כשפוגעים במישהו שאוהבים, "ג׳ימין" ג׳ונגקוק לחש לעצמו והרכין את ראשו, הוא ישב על הנדנדה דקות ארוכות אך בסופו של דבר אחליט לחזור לביתו.
הוא אגיע לביתו הכניס את המפתח למנעול אך הדלת היתה פתוחה כבר, "אמא" ג׳ונגקוק קראה, "ג׳ונגקוק איפה היתה בשעה כזו?" אמו שאלה בדאגה, "ליוויתי את ג׳ימין הביתה" הוא אמר והיא הנהנה אליו, "קרה משהו?" היא שאלה, "לא כלום אני עולה לחדר" הוא אמר ועלה במדרגות לחדרו, הוא החליף בגדים לחולצה קצרה ומכנס טרנינג, "ג׳ימין, אני מצטער" ג׳ונגקוק לחש לעצמו והתיישב על המיטה, "ג׳ימין אני כל כך מצטער " ג׳ונגקוק נישכב על המיטה, "ג׳ימין, ג׳ימין, ג׳ימין" ג׳ונגקוק חזר על שמו של ג׳ימין פעם אחר פעם הוא סגר את עיניו וחושב על ג׳ימין, 'ג׳ימין יש לך שם יפיפה, אתה יודע את זה?' הוא חשב לעצמו ובלי שהוא שם לב הוא נרדם, אימו עלתה לחדרו כדי לכבות את האור, היא הביטה בו במבט עצוב, היא יודעת שמשהו קרה אבל לא יודעת מה, היא כיבה את האור ויצא מהחדר מודאגת לגבי בנה.
ג׳ונגקוק קם מוקדם כי היתה לו מטרה שעליה חשב בלילה הקודם, ג׳ונגקוק הלך לכוון המקלחת כדי לצחצח שיניים הוא הביט בבלבול במברשת שיניים שהיתה מונחת על הכיור היא לא שלו ולא של אימו, ג׳ונגקוק הרים אותה ונזכר שהוא נתן מברשת שיניים לג׳ימין כשהוא נרדם אצלו, הוא הניח אותה חזרה למקומה וחזר לחדרו כדי להחליף בגדים לבגדי בית ספר, הוא ירד במדרגות לכוון המטבח "בוקר טוב אמא" ג׳ונגקוק אמר והתישב בכיסא אימו הגישה לו תה חם והתישבה מולו, "הכול בסדר?" היא שאלה בדאגה, "כן אמא אני בסדר גמור, למה את שואלת? קרה משהו?" הוא שאל, "לא לא, לא קרה כלום" היא אמרה "יופי" הוא אמר ולכן לגימה ארוכה מהתה "אני יוצא" הוא אמר והתרומם מכיסאו, "עכשיו? עדין מוקדם" היא אמרה ונעמדה גם היא, "כן אני רוצה להגיע מוקדם" הוא אמר הניח את כוס התה הריקה בכיור והניח את תיקו על כתפו הוא יצא מהבית "להתראות" הוא אמר ויצא במהירות לכוון בית הספר "להתראות" היא הביטה בדלת סגורה בבלבול למה הוא יצא כל כך מוקדם בבוקר לבית הספר?.
ג׳ונגקוק הגיע לבית הספר והולך במהירות לחדר החזרות בתקווה שהמורה היה שם, הוא פותח את דלת החדר בסערה המורה אכן שם, יושב על כיסאו עם חבילת דפים בידו, "ג׳ונגקוק" המורה הביט בו בבלבול, "המורה אני צריך לבקש ממך משהו".
ג׳ימין ניכנס בין שערי בית הספר, הולך כהרגלו לחדר החזרות, הוא הולך במסדרון הארוך ונעצר מול חדר החזרות הדלת היתה סגורה מה שהיה מוזר לג׳ימין כי דלת חדר החזרות תמיד פתוחה בשעות האלו של הבוקר, הוא הניח בעדינות את ידו על ידית הדלת ופתח את הדלת, הוא הופתע לראות בחדר החזרות את ג׳ונגקוק, " קו- ג׳ונגקוק?".
_________
איך יצאה הפרק?
אני ממש אהבתי מה אתכם?
YOU ARE READING
אהבה בלהקת בנים (jikook)
Romanceג׳ונגקוק הוא ילד חדש בבית הספר התיכון הוא עבר דירה לא מזמן ועכשיו הוא צריך להשתלב בעיר חדשה. ג׳ונגקוק אוהב לשיר ולפעמים גם לרקוד, אבל הוא לא אוהב ששומעים אותו שר. כשהוא הגיע לבית הספר החדש בפעם הראשונה קרה משהו שהוא לא האמין שישנה את חייו בצורה כל...
