השעון המעורר צלצל וג'ונגקוק קם ממיטתו והלך לכוון חדר האמבטיה, זה היה בוקר רגיל כמו כל הברקים הקודמים שלו, הוא ירד במדרגות לכוון המטבח, כמו כל בוקר רגיל, הוא נכנס למטבח ואימו הגישה לו תה חם, כמו בכל בוקר רגיל, היא יצאה לעבודה מוקדם, כמו בכל בוקר רגיל, וג'ונגקוק יצא אחריה, כמו בכל בוקר רגיל, כמו בכל בוקר משעמם שחוזר על עצמו כל יום ויום שעובר, כלום לא השתנה, ג'ונגקוק נכנס בין שערי בית הספר, כמו בכל יום, עלה במדרגות לכוון הכיתה כמו בכל יום, וחיכה שהשיעור יגמר, כמו בכל יום, אבל מה מיוחד היום, היום ג'ונגקוק יהפוך רשמית לזמר בלהקת בנים, הוא נרגש, אבל לא רועים את זה אליו ,הוא חשש, אבל הוא לא נתן לאף אחד להבחין בכך, הוא רצה את זה, אבל הוא לא אפשר לכך להתפרץ החוצה, הוא ישב בכיתה משועמם, הוא לא הקשיב למורה, כי זה לא עניין אותו, הוא לא סם לב לכך שילד נכנס לכיתתו ואפריע לשיעור, כי בהה במחברתו, "ג'ונגקוק" הוא לא שמע את המורה קוראת לו, כי הוא לא הקשיב לשום דבר ברגעים אלו, "ג'ונגקוק" המורה חזרה וקראה לו, הוא הרים את ראשו בשעמום, הוא ראה את ג'ימין עומד ליד המורה, "ג'ון ג'ונגקוק לך לחדר החזרות עם ג'ימין" היא אמרה וג'ונגקוק חייך, אולי יקרה משהוא מעניין סוף סוף, אבל אם לומר את האמת כל דבר יותר מעניין מלבהות במחברת באמצע שיעור משעמם, "כן המורה" הוא אמר עם חיוך מרוצה, הוא התרומם מכיסאו, אסף את חפציו בחזרה לתיק הגב והניח אותו על כתף אחת, הוא חצה את המורה והביט בג'ימין, ג'ימין חייך אליו והם יצאו מהכיתה, "אז מה עושים בחדר החזרות?" ג'ונגקוק שאל בסקרנות, "חזרות" ג'ימין אמר ומשך את ג'ונגקוק במורד המדרגות "אנחנו צריכים להגיע מוחנים לפגישה עם הלהקה, אז עושים חימום קולי ושרים, מבין" הוא הוסיף בזמן שהם ירדו במדרגות לכוון חדר החזרות, "טוב..." ג'ונגקוק אמר עם הבאה מוזרה בפנים, הם הגיעו לחדר החזרות, ג'ימין פתח את הדלת והם נכנסו, כל להקת בית הספר הייתה שמה, גם המורה, כולם רוצים לראות מי זה עם הקול המושלם שג'ימין סיפר להם עליו, הם רוצו לדעת מי מספיק מוכשר כדי להתקבל ללהקת בנים בלי בכלל להתקנן לפני כן, ג'ונגקוק לא ציפה לכך הוא חשב שזה היה רק שניהם, הוא לא רוצה לשיר מול קהל אפילו שהוא צריך להתרגל לשיר מול קהל, "ג'ימין מה זה?" הוא שאל, "הם רוצים לשמוע אותך שר" ג׳ימין ענה עם חיוך רחיו, "אני לא יכול" הוא אמר עם חשש קל, "ברור שאתה יכול" הוא ניסה לעודד, "אני לא" ג'ונגקוק אמר כאליו זה עובדה, "אתה תצטרך לשיר מתישהו מול קהל" הוא אמר בקול מרגיע אבל זה לא עזר, "אני לא יכול" הוא אמר ויצא מהחדר, "ג'ונגקוק" ג'ימין קראה ויצא גם הוא מהחדר, "רגע" הוא תפס בידו של ג'ונגקוק "קוקי אתה כבר שרת מול מנהל הלהקות, נכון?" הוא שאל לג'ונגקוק הנהן "אז לשיר מולם זו לא בעיה, הם לא ביקורתיים כמו המנהל ההוא, ואם הוא התרשם ממך אז תחשוב איך הם יגיבו" הוא אמר וחייך אליו בחיוך מתוק, "טוב אני אשיר אבל אתה תהיה מולי"הוא אמר וחייך, "למה להיות מולך?"הוא שאל , "בוא" ג'ונגקוק אמר ומשך אותו אל תוך החדר, ג'ונגקוק ניתק את מגע הידיים והתיישב על כיסא גבוה, הוא הניח כיסא זהה לשלו מולו וסימן לג'ימין לשבת, ג'ימין עשה כמבוקשו וישב מולו, כל המבטים היו מופנים לג'ונגקוק כולם בחדר כל כך רוצו לשמוע אותו, ג'ונגקוק התעלם מכולם ושר (הערת הכותב: השיר מעל הכותרת, מומלץ לשמוע).
YOU ARE READING
אהבה בלהקת בנים (jikook)
Romanceג׳ונגקוק הוא ילד חדש בבית הספר התיכון הוא עבר דירה לא מזמן ועכשיו הוא צריך להשתלב בעיר חדשה. ג׳ונגקוק אוהב לשיר ולפעמים גם לרקוד, אבל הוא לא אוהב ששומעים אותו שר. כשהוא הגיע לבית הספר החדש בפעם הראשונה קרה משהו שהוא לא האמין שישנה את חייו בצורה כל...
