דלת בית הקפה נפתחה ולבית הקפה נכנסה יאנג-סו, ג׳ונגהיון הביט אליה בזמן שהיא נכנסה לחדר האחורי כדי להחליף בגדים, יאנג-סו יצאה מהחדר האחורי לבושה בבגדי מלצרית עם מגש ביד, "מלצרית" קראה ג׳ונגהיון, יאנג-סו הביטה לכיוונו וניגשה אליו, "תרצה להזמין?" יאנג-סו שאלה בנימוס, "לא" ענה לה ג'ונגהיון, "אז למה קראת לי?" היא שאלה, "ככה" הוא אנה בחוסר נימוס, "אז אני אלך" היא אמרה הסתובבה עם גבה לג'ונגהיון והתכוונה ללכת אך ג'ונגהיון עצר בעדה, "רק רגע" הוא אמר והיא הסתובבה איליו חזרה, "כן" היא שאלה בחוסר סבלנות, "מה אתה עושה" ג'ונגקוק אמר כאשר הוא עמד מול ג'ונגהיון, "מה עכשיו" אמר ג'ונגהיון "אסור לי להתחיל עם מלצרית" הוסיף, "לא אם היא חברה שלי" אמר ג'ונגקוק, "חברה שלך אתה אומר~" אמר ג'ונגהיון בערמומיות, "ידידה, ותפסיק להתערב בחיים שלי" אמר ג'ונגקוק עם טיפת כעס, "ג'ונגקוק מה הולך פה" יאנג-סו שאלה בבלבול, "זה אחי" הסביר ג'ונגקוק בקצרה, "אחיך?" היא אמרה והתיישבה מול ג'ונגהיון "אני יאנג-סו נעים להכיר" יאנג-סו הציגה את עצמה בפני ג'ונגהיון, "היי אני ג'ונהיון" ג'ונהיון הציג את עצמו וג'ונגקוק עזב את המקום מיואש מאחיו, משאיר את ג'ונגהיון ויאנג-סו לדבר לבד.
"ג'ימין בוא נלך סימנו משמרת" ג'ונגקוק אמר כשנעמד מול ג'ימין, "כן בוא נלך" ג'ימין אמר, הם החליפו בגדים ויצאו מבית הקפה, "בוא נישב בפארק" הציעה ג'ימין וג'ונגקוק הנהן אליו, ג'ונגקוק וג'ימין ישבו בשתיקה על שתי הנדנדות עד שלפתע נשמע צליל הודעה משני הטלפונים, ג'ימין וג'ונגקוק קיבלו הודעה מהמנהל שלהם עם מספרי הטלפון של כל חברי הלהקה, ג'ונגקוק שמר את המספרים בשמותיהם הפרטיים של חברי הלהקה אך ג'ימין העדיף ליצור כינויים שונים לכל אחד מחברי הלהקה, בזמן שג'ימין מוסיף את המספרים לאנשי הקשר ג'ונגקוק מביט בו במחשבה האם לדברים שהוא עושה יש קשר למה שהוא מרגיש כלפי ג'ימין, בזמן שג'ונגקוק בוהה בו, ג'ימין הרים את ראשו אל ג'ונגקוק וג'ונגקוק הסיט את מבטו לעבר הקרוסלה, מקווה שג'ימין כבר לא מביט בו אך כשהוא מחזיר את מבטו לג'ימין ג'ימין עדין מסתכל אליו,ג'ימין חייך אל ג'ונגקוק וג'ונגקוק הסמיק עד שפניו הפכו אדומות, המבט המחייך של ג'ימין הפך בין רגע למבט מודאג, "ג'ונגקוק הכל בסדר? אתה מרגיש טוב?" ג'ימין שאל בדאגה והתקרב לג'ונגקוק שהסמיק אפילו יותר, "א-אני בסדר" הוא אמר וג'ימין התכוון להניח את ידו על מצחו של ג'ונגקוק אך ג'ונגקוק התרחק "אמרתי שאני בסדר", "אתה בטוח?"ג'ימין שאל וג'ונגקוק הנהן אליו, "נראה לי שכדאי שנחזור כבר הביתה" ג׳ימין אמר ונעמד על רגליו, "טוב אז נתראה מחר" ג׳ונגקוק אמר והסתובב, "ביי" ג׳ימין אמר והסתובב גם הוא והם התרחקו אחד מהשני כל אחד מכוון ביתו.
ג׳ונגקוק נכנס לביתו, "אמא חזרתי" הוא קראה לכוון הסלון, "איך עבר עליך היום נסיך שלי?" היא שאלה כאשר התיישב לידה על הספה הגדולה, "היה בסדר" הוא החזיר לה "אני הולך להתקלח" הוא אמר והתרומם ממקומו ועלה במדרגות לכוון המקלחת, "היי אח קטן איך היה עם ג׳ימין?" ג׳ונגהיון שאל עם מבט ערמומי על פניו, "מה אתה רוצה?" ג׳ונגקוק שאל בתוקפנות, "רק שאלתי איך היה לך עם החבר שלך" הוא אמר, "היה בסדר" ג׳ונגקוק השיב והתקדם לכוון המקלחת, "כבר התנשקתם?" שאל ג׳ונגהיון וג׳ונגקוק נעצר במקומו עם גבו לג׳ונגהיון, "מה עוד לא התנשקתם? זה מפתיע" ג׳ונגהיון אמר עם חיוך ערמומי, "סתום ת'פה שלך" ג׳ונגקוק אמר בכעס מאופק והסתובב אליו "שלא תעז להתערב בעניינים שלי שוב, אתה מבין אותי, תצאה לי מהחיים כבר", "ג׳ונגקוקי אתה עדין כועס על מה שקראה אז, עברו כבר שלוש שנים" אמר ג׳ונגהיון, "פשוט תתרחק ממני" ג׳ונגקוק אמר ונכנס לתוך חדר האמבטיה.
ג׳ונגקוק יצאה מחדר האמבטיה עם שיער רטוב ומגבת על צווארו, הוא נכנס לחדרו, התיישב על המיטה וניגב את שיערו בעזרת המגבת, הוא חשב על מה שאחיו אמר לו והתמלא בכעס, "ג׳ונגקוק האוכל מוכן בוא לאכול" אימו אמרה כשנעמדה מחוץ לחדרו, ג׳ונגקוק נעמד על רגליו הניח את המגבת על המיטה והלך עם אימו לכוון שולחן האוכל, הם התיישבו שלושתם סביב השולחן, ג׳ונגקוק, אימו ואחיו, "ג׳ונגקוקי איך עבר אליך היום?" אימו שאלה, "בסדר, רגיל, לא משהו מיוחד" הוא ענה על שאלתה, "אני מבינה,ואיך איתך ג׳ונגהיון?" היא שאלה גם את בנה השני, "היום שלי עבר מצויין, הכרתי אנשים חדשים, ג׳ימין ויאנג-סו" האח אמר והביט אל ג׳ונגקוק שנראה כועס, "מזל שלג׳ונגקוקי יש חברים כאלה" הוא הוסיף, "מי זאת יאנג-סו? היא חברה חדשה שלך?" האם שאלה את בנה הצעיר, "היא עובדת איתי בבית הקפה" ג׳ונגקוק החזיר לה, "אני שמחה שאתה מכיר חברים חדשים" היא אמרה לו בחיוך והוא הנהן לה, "את יודעת אמא, ג׳ימין ילד מאוד נחמד את לא חושבת ככה" ג׳ונגהיון שאל את אימו והיא הנהנה לו, "ג׳ונגקוק את מסתדר איתו לא רע, איך הכרתם בכלל?" ג׳ונגהיון שאל את אחיו שהביט בו בכעס, "סימנתי לאכול אני הולך לחדר" ג׳ונגקוק אמר התרומם מכסאו הרים את צלחת האוכל שלו ושם אותה בכיור, "נראה לי שאני יעלה לישון מוקדם" הוא הוסיף לפני שעלה לחדרו.
ג׳ונגקוק ישב בחדר שלו על המיטה והתעסק בטלפון, "ג׳ונגקוקי" אימו אמרה מחוץ לדלת,ג׳ונגקוק הרים את ראשו אליה והיא נכנסה לחדרו היא התיישבה לייד ג׳ונגקוק ופניה נראו מודאגות, "ג׳ונגקוק הכל בסדר?" היא שאלה בדאגה, "כן הכל בסדר" הוא ענה לה, "אתה בטוח אתה נראה מוטרד ממשהו" היא אמרה, "אני בסדר" הוא החזיר, "טוב אבל אם משהו מטריד אותך אני תמיד פה כדי להקשיב" היא אמרה וג׳ונגקוק הנהן, היא התרוממה לעמידה והלכה לכיוון הדלת, "אה.. אמא שכחתי להגיד לך אני עוד שבוע עובר לגור עם הלהקה שלי" ג׳ונגקוק אמר לה, "לעבור? למה? אתה עוד צעיר אתה לא יכול לגור לבד" היא אמרה, "זה היה בסדר אני עם חברים שלי וגם המנהל ידאג לנו להכל אין לך מה לדאוג"הוא הרגיע, "טוב" היא אמרה ויצאה מהחדר "לילה טוב" היא הוסיפה, "לילה טוב" הוא החזיר לה היא כיבת את האור ויצאה מהחדר, ג׳ונגקוק סם את הטלפון שלו במטען נשכב במיטה ונרדם.
*כעבור חמישה ימים*
הימים האלו עברו לעת ובשיעמים אותם הדברים בכל יום,לקום בבוקר, ללכת לבית הספר, חזרת בוקר עם להקת בית הספר, המשך יום משעמם, ומשם לעבודה, ואל המשרדים לעוד פגישה עם הלהקה, הכל היה משעמם אבל דבר אחד גרם לג׳ונגקוק לחייך כל פעם מחדש, זה ג׳ימין שתמיד העלה חיוך על פניו של ג׳ונגקוק גם כשאחיו המעצבן היה חייב להתערב, אגב אחיו של ג׳ונגקוק, ג׳ונגהיון ויאנג-סו יוצאים עכשיו, מה יכול להיות יותר גרוע עבור ג׳ונגקוק מזה שהאח הגדול והמעצבן שלו יוצאה עם ידידה שלו, לפחות היה לו את ג׳ימין שירגיע אותו כל פעם מחדש.
ג׳ונגקוק קם עם הצילצול של השעון המעורר, כהרגלו שטף פנים ציחצח שיניים והתלבש במדי בית ספר והלך אל המטבח שתה את כוס התה שלו, נפרד מאימו לשלום והלך לכיוון בית הספר, ג׳ימין אמד מחוץ לשער וחיכה לבואו של ג׳ונגקוק, "קוקי" ג׳ימין קראה בהתרגשות כשראה מרחוק את ג׳ונגקוק, הוא נופף לו וקפץ במקומו בתקווה שג׳ונגקוק יבחין בו, ג׳ונגקוק ציחקק ונופף לג׳ימין בחזרה, "ג׳ונגקוקי" ג׳ימין אמר בשימחה כאשר ג׳ונגקוק נעמד מולו, "ג׳ימיני" ג׳ונגקוק אחזיר, "בוקר טוב" ג׳ימין אמרה, "בוקר" ג׳ונגקוק אחזיר בחיוך בזמן שהם נכנסו לבית הספר, "אתה מתרגש?" ג׳ימין שאל בהתרגשות וג׳ונגקוק לא הבין "להתרגש ממה?" הוא שאל בבלבול, "מחר אני אתה וכל הלהקה עוברים לגור ביחד יאיי" ג׳ימין אמר בשימחה, קפץ במקומו ומחה כפיים, "זה מחר?" ג׳ונגקוק שאל, "כן" ג׳ימין ענה בהתרגשות, "באמת?" ג׳ונגקוק שאל כדי להיות בטוח וג׳ימין הנהן אליו, "אני צריך להכין מזוודה" ג׳ונגקוק אמר והם נכנסו לחדר החזרות, הם התיישבו במקומם אחד לייד השני על הכיסאות הגבוהים, "אתה חושב שזה היה רחוק מפה" ג׳ונגקוק שאל את ג׳ימין, "יכול להיות" הוא ענה לו וג׳ונגקוק הנהן, המורה נכנס לחדר החזרות והתחיל השיעור הראשון.
סוף השיעור הראשון, ג׳ונגקוק וג׳ימין יוצאים מחדר החזרות, "אני הולך לכיתה שלי" ג׳ונגקוק הודיע לג׳ימין, "כן גם אני נדבר בהפסקה" ג׳ימין אמר, ג׳ונגקוק הנהן אליו, הוא רק רוצה שיגמר כבר השיעור השני שעוד לא התחיל רק כדי להיות עם ג׳ימין, כל אחד הסתובב לכוון הנגדי והלך לכיתתו.
ג׳ונגקוק יושב בכיתה ומשתעמם מהשיעור, כמעט כבר סוף השיעור וג׳ונגקוק מחכה לצלצול, הוא מסתכל לכוון השעון העגול שתלוי על הקיר, סופר כל שניה ושניה עד להפסקה, צלצול, 'סוף סוף' ג׳ונגקוק חושב לעצמו והוסף במהירות את חפציו לטיק, הוא יוצא במהירות מהכיתה ומוצא את הטלפון שלו מהכיס האחורי של המחנה בזמן שיורד במדרגות, הוא שולח לג׳ימין הודעה, 'איפה אתה??' הוא שלך, ג׳ימין מייד ענה לו ושלח גם הוא הודעה, 'בחצר בוא אני מחכה' ג׳ונגקוק קראה את ההודעה ומהר ללכת לכוון החצר בזמן ששלח הודעה נוספת לג׳ימין, 'אני בא' הוא שלח.
ג׳ונגקוק יצאה לכוון החצר והבחין בג׳ימין יושב על גבעת דשה שהיה בסוף חצר בית הספר, הוא מיהר ללכת לכוונו, "ג׳ימין" ג׳ונגקוק קראה כשהגיע לג׳ימין שהיה שקוע במשחק בטלפון, "ג׳ונגקוק הגעתה" הוא אמר וג׳ונגקוק הנהן בזמן שהתיישב לידו, "יופי" ג׳ימין הוסיף והניח את ראשו על רגליו של ג׳ונגקוק בזמן שנשכב על הדשא, ג׳ונגקוק האדים בין רגע, וג׳ימין המשיך לשחק בטלפון שלו, לא שם לב לצבע האדום שהתפרש על פניו של ג׳ונגקוק.
______________
סוף הפרק!
אהבתם? מקווה שכן😊
YOU ARE READING
אהבה בלהקת בנים (jikook)
Romanceג׳ונגקוק הוא ילד חדש בבית הספר התיכון הוא עבר דירה לא מזמן ועכשיו הוא צריך להשתלב בעיר חדשה. ג׳ונגקוק אוהב לשיר ולפעמים גם לרקוד, אבל הוא לא אוהב ששומעים אותו שר. כשהוא הגיע לבית הספר החדש בפעם הראשונה קרה משהו שהוא לא האמין שישנה את חייו בצורה כל...
