שבועיים עברו להם והספקתי להשתלב כמו שצריך בתיכון הענק-לדעת איפה כל כיתה נמצאת, להכיר את כל מי שלומד איתי בכיתות השונות ולהכיר מישהו שאני אפילו לא יודעת אם אנחנו ביחד או לא.
דניאל ואני נפגשנו עוד שלוש פעמים מאז הדייט שהיה לנו בגלידרייה, אבל אף פעם לא באמת דיברנו על מה אנחנו.
אנחנו ביחד? אנחנו לא ביחד? אם הוא ילך למישהי אחרת זה יהיה בסדר כי הקשר שלנו לא מוגדר?
לא הצלחתי להבין מה אנחנו והיה לי כיף לבלות עם דניאל-הוא חתיך וכיף לדבר איתו, הוא משדר אנרגיות טובות והוא לגמרי הביופרינד האידיאלי ולא הצלחתי למה אני לא מרגישה את מה שציפיתי להרגיש.
אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו, אני לא סגורה על הקשר ביננו כי הפרפרים בבטן וההתרגשות ממנו פשוט לא קיימת.
——————
״הלו?״ שקד ענתה לי לאחר שלושה צלצולים כשהתקשרתי אליה.
״מה קורה?״ שאלתי ״הגעת כבר לספריה?״.
היום היה יום ראשון וזה היום שיש לי ולשקר מחויבות אישית בספריית בית הספר.
״אין לי כוח, המבחן הלך לי חרא. אני חותכת הביתה״ היא הודיעה.
לפניי חמש דקות יצאתי ממבחן המעבר במתמטיקה מ-3 ל-4 יחידות והלך לי מעולה, ושקד עשתה את המבחן מ-4 ל-5 יחידות והייתי עצובה בשבילה שלא הלך לה טוב.
״לא נורא, תמיד יהיו לך עוד אופציות לעלות לחמש יחידות״ ניסיתי לעודד אותה.
״כן...״ היא אמרה מבואסת.
״איך לך היה?״ היא שאלה.
״סבבה״ אמרתי ולא פירטתי יותר מידי, לא רוצה לבאס אותה.
״הגעתי לספריה ואני צריכה להתחיל את ההתנדבות, אז נדבר אחר כך?״ שאלתי.
״כן״ היא אמרה ״נעשה היום משהו בערב עם הבנות״.
״אחלה״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
נכנסתי לספריה ובירכתי לשלום את הספרנית שאמרה לי שהיום אני צריכה למיין את ספרי האומנות לפי סדר הא-ב.
——————
לאחר עשר דקות של סידור הספרים ראיתי את רועי נכנס לספריה והרגשתי את הבטן של מתהפכת בניגוד לרצוני ואת הדופק שלי עולה.
רועי בכלל לא רשום ברשימה של המתנדבים בספריה. לכן אני ושקד הופתענו כשראינו אותו בספריה עם הראשונה שהתנדבנו, לפניי כמעט שבועיים.
למרות ששקד ידעה על דניאל והיתה לגמריי בעד שנהיה ביחד היא תקעה בי מבט של ׳תראי מי פה׳.
אני הייתי מופתעת לראות אותו ולמרות שרציתי לראות אותו העדפתי לשמור ממנו מרחק. לא רציתי להדליק על בנים שבכלל לא יודעים שאני קיימת.
מספיק בזבזתי עליו את הנשיקה הראשונה שלי, את ההדלקות הראשונה שלי בתיכון אני מעדיפה לשמור על מישהו שזה יהיה הדדי איתו או לפחות מישהו שיש לי סיכוי איתו.
הוא הלך לספרנית שכנראה הסבירה לו מה הוא צריך לעשות, והוא הלך לספרי המדע שהיו מדף לידי והתחיל למיין אותם, אפילו לא מסתכל עליי.
״טל! רועי!״ הספרנית קראה לנו לאחר שעה של מיונים, מחזיקה בידיה שני מטאטאים.
״מה?״ שאלתי והוא הביט בי לרגע, מבטינו הצטלבו והרגשתי את הבטן שלי מתהפכת.
׳תרגעי!׳ הקול הפנימי שלי התעורר ׳יש לך את דניאל עכשיו!׳.
״בשעה שנותרה לכם תנקו את הגג. ותשאירו כאן טלפונים, שלא יהיו לכם הסחות דעת״ היא הוסיפה.
נתתי לספרנית את הטלפון שלי בלית ברירה. באמת? לנקות גג של בית ספר זאת התנדבות? זה לא התפקיד של המנקה?
״ממש לא״ רועי אמר בזלזול.
״רועי, או שאתה מביא לי את הטלפון או שאתה מוזמן למצוא התנדבות אחרת״ הספרנית אמרה ברוגע שראיתי שהרגיז את רועי.
הוא נתן לה את הטלפון בה והביט בה באדישות.
לקחנו מהספרנית את המטאטאים, ושניה לפני ששאלתי את הספרנית איך אני אמורה להגיע לגג, ראיתי את רועי הולך אז שיערתי שהוא יודע לאן.
הלכתי אחריו ושמעתי את הספרנית צועקת מאחר שכבר היינו רחוקים: ״בשעה שש רדו חזרה לכאן ותקחו את הטלפונים ואתם תהיו משוחררים!״.
רועי נכנס דרך דלת אחורית למדרגות והתחיל להעלות, ואני אחריו.
הגענו לגג וראינו שהדלת פתוחה ואבן מחזיקה אותה.
רועי נכנס וכאשר הוא ראה שנכנסתי הוא הוציא את האבן והדלת נסגרה.
התחלנו לנקות במשך שעה ולא החלפנו אפילו מילה אחת. זה היה ממש מביך, בקושי עיכלתי מי עומד מספר מטרים לידי-מי שמסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו, מי שהיה הנשיקה הראשונה שלי וגם מישהו שלא ממש שם עליי.
מידי פעם זרקתי לעבר רועי מבט שטאטא בחוסר חשק קבוצת עלים וזרק אותם לפח הגדול שניצב במרכז הגג.
תוך כדי שהוא עבד שריריו בלטו מעבר לחולצת בית הספר הלבנה שלו והוא העביר ידו בבלורית שלו כל כמה דקות.
לפתע ראיתי שרועי הולך לעבר הדלת והבטתי בשעון כשהשעון על הגג - הואהראה שהשעה שש.
הלכתי גם אני לעבר הדלת ורועי ניסה לפתוח אותה אך היא לא נפתחה. הוא ניסה שוב ושוב, הוא ניסה לנער את הידית ואפילו בעט בדלת אבל היא לא זזה.
וככה הגעתי למצב שאני ורועי תקועים על הגג של בית הספר שלנו, בלי טלפונים ובלי דרך לצאת.
YOU ARE READING
My new life || החיים החדשים שלי
Romance״אסור לי להתאהב בו אך אני לא מסוגלת לשלוט בזה. הקרבה שלי אליו גורמת לבטן שלי להתהפך וריח הבושם הגברי שלו מבלבל אותי לגמרי...״ טל עולה לתיכון ומתחילה חיים חדשים לגמריי לאחר מהפך גדול שעברה, היא נראית אחרת ומתנהגת אחרת - אך היא לא מוכנה לשינוי שמתחולל...
