התעוררתי מצליל הודעה לטלפון שלי.
״בוקר טוב. בעקבות הביקוש הרב להתנדב בבית הספר, שיבצנו רק את חלקכם במסגרת התנדבותית זו. מי שלא מופיע ברשימת השיבוץ מוכרח למצוא מסגרת ההתנדבותית אחרת. תודה ויום טוב״ המחנכת שלנו כתבה בקבוצה הכיתתית וצירפה תמונה.
נכנסתי לתמונה וראיתי ששובצתי להתנדב בספריית בית הספר ונאנחתי בהקלה. לא מצאתי שום התנדבות שאשכרה מעניינת אותי, ולהתנדב בספרייה זה הרבה יותר עדיף מגן ילדים או מניקיון.
״תהיי למטה בעשרה לשמונה״ כתבתי לשקד בווצאפ, היום היה תורי לחכות לה מתחת לבית.
——————
״ראית שאת משובצת איתי בהתנדבות?״ שאלתי את שקד בהתלהבות. שמחתי שאני משובצת עם חברה שלי ולא עם מישהו שאני לא מכירה.
״כן!״ היא אמרה ״מזל שאנחנו ביחד!״.
״כן...״ מלמלתי ונזכרתי בנשיקה שלי עם רועי.
שתקתי.
״מה קרה?״ שקד שאלה אותי. היא יכולה להבין מה אני מרגישה אפילו בלי שאני אדבר.
״את חושבת שרועי זוכר את הנשיקה שלנו?״ פלטתי.
״אני באמת לא יודעת״ היא אמרה ״אבל עדיף לך לנסות לשכוח מזה אפילו שזה קשה. הוא מתנשק ביום עם מיליון בנות ועדיף לך ללכת על מישהו שיותר ברמה שלנו״.
שקד תמיד אומרת מה שהיא חושבת וזה מה שאני אוהבת בה.
״הוא לא יודע על קיומי ולא שם עליי, אה?״ שאלתי.
״משהו כזה״ היא אמרה וצחקנו.
ידעתי שזה המצב, אבל הייתי רק צריכה לשמוע את זה ממישהו אחר.
——————
״כוסעמק איפה הכיתה הזאת...״ מלמלתי.
השעה היתה שמונה ועשרה, ואני כבר רבע שעה מחפשת את הכיתה שאני אמורה ללמוד בה מתמטיקה.
״צריכה עזרה?״ שמעתי מישהו אומר.
הסתובבתי.
״אני?״ שאלתי.
״את רואה פה מישהו אחר?״ הוא שאל אותי וחייך. דווקא חתיך.
״לא ממש״ אמרתי עם חיוך קטן ״וכן. אתה יודע במקרה איפה כיתה 245?״.
״כן, אני בדיוק לומד עכשיו. מזל שאיחרתי ופגשתי אותך״ הוא אמר בפלרטטנות.
״תודה, הצלת אותי. הבית הספר הזה ענק ואני לא מצליחה למצוא בו כלום״ אמרתי.
״בכיף. איך אמרת שקוראים לך?״ הוא שאל.
״לא אמרתי. אני טל״ אמרתי והבטתי בעיניו החומות בהירות שלו.
״אני דניאל״ הוא אמר.
״והגענו״ הוא אמר לפניי שהספקתי לומר משהו נוסף.
הוא פתח את דלת הכיתה ונכנס, אני אחריו.
״למה איחרתם?״ המורה שאלה.
״לא מצאנו את הכיתה״ אמרתי.
״אני אוותר לכם רק בגלל שזה שיעור ראשון״ המורה אמרה ״אז איפה היינו? אז בעוד שבועיים יהיה מבחן מעבר...״.
הלכתי להתיישב בשולחן פנוי שבסוף הכיתה ודניאל התיישב ליידי.
״בעוד שבועיים יהיה מבחן מעבר לארבע יחידות, החומר יפורסם באתר בית הספר במהלך הימים הקרובים״ המורה המשיכה לומר. אני כל כך הולכת למבחן הזה, כל הקיץ למדתי אליו.
אני מרגישה שאני מסוגלת ללמוד בארבע יחידות, ואני רוצה לעשות השנה גם שינוי לימודי.
״אז באיזה חטיבה למדת? אצל הטחונים או בערמונים?״ דניאל שאל.
״בערמונים. אתה במשעולים?״ שאלתי אותו. הוא לא למד איתי בחטיבה וכנראה שלא עם הצפונבים אם הוא כינה אותם ״טחונים״. אז רק משעולים נשאר.
״קלעת בול״ הוא אמר והעביר את ידו בשיערו. יש יותר מידי חתיכים בתיכון הזה, בחטיבה כולם היו קופים.
לאחר עוד חצי שעה של חפירות של המורה הצלצול נשמע. כולם קמו ממקומותיהם ויצאנו מהכיתה.
״אז...״ דניאל אמר כשקמתי מהכיסא והרמתי את תיקי ״את עושה משהו היום בערב?״.
אני בטוחה שבאותו רגע הפכתי לעגבנייה. אף פעם לא התחילו איתי, ובטח לא בשבוע הראשון של בית הספר.
״אממ..״ מלמלתי ״לא״.
״אז אם את רוצה אפשר שתתני לי את המספר שלך ונצא לאנשהו״ הוא אמר וחייך חיוך שחושף שיניים לבנות.
״אני אשמח״ אמרתי ונתתי לו את המספר שלי.
יצאנו מהכיתה ונפרדנו בחיבוק. הלכתי לכיתה שלי בהתרגשות וראיתי ששקד, רומי ותאיר דיברו וישבו על השולחן שלי ושל שקד.
״אומייגאד בנות!״ אמרתי בהתרגשות ״אתן לא מבינות מה קרה לי עכשיו!״.
״מה קרה?״ כולן שאלו מסוקרנות בפה אחד.
״מישהו ממש חתיך התחיל איתי וקבענו לצאת היום בערב״ אמרתי כולי מחויכת.
״אומייגאד!״
״איך קוראים לו?״
״באיזה בית ספר הוא הגיע?!״
כולן התקיפו אותי בשאלות.
״קוראים לו דניאל ו...״ התחלתי לומר אך המורה ללשון נכנסה לכיתה והודיעה שהשיעור התחיל.
כולם התיישבו במקומותיהם והמורה התחילה לדבר.
״אמרתי לך שמגיע לך מישהו יותר טוב מרועי...״ היא לחשה לתוך אוזני, ובטני התהפכה ברגע שנזכרתי בנשיקה שלנו.
YOU ARE READING
My new life || החיים החדשים שלי
Romance״אסור לי להתאהב בו אך אני לא מסוגלת לשלוט בזה. הקרבה שלי אליו גורמת לבטן שלי להתהפך וריח הבושם הגברי שלו מבלבל אותי לגמרי...״ טל עולה לתיכון ומתחילה חיים חדשים לגמריי לאחר מהפך גדול שעברה, היא נראית אחרת ומתנהגת אחרת - אך היא לא מוכנה לשינוי שמתחולל...
