My new life || החיים החדשים שלי

פרק 27

״מה את עושה כאן?״ רועי שאל בבהלה והתנתק מהחיבוק עם נוי.
״באתי להפתיע אותך לכבוד יום ההולדת שלך אבל מסתבר שמישהי הקדימה אותי״ אמרתי והבטתי בזעם על נוי. תמיד ידעתי שהיא ורועי ידידים, הם נמצאים באותה קבוצת חברים ובאים מאותה חטיבה. בכללי הם גרים באותו איזור, באיזור הצפוני של העיר.

היא החברה הכי טובה של מאי, האקסית והיזיזה שלעבר של רועי ואם היא חברה של הכלבה של השכבה זה לא אומר עליה דברים טובים.

אף פעם לא הרגשתי מאוימת מנוי מהסיבה הפשוטה שהייתי בטוחה שהיא ורועי רק ידידים, לא הייתי בטוחה שהם כל כך קרובים. יש לו הרבה ידידות ולא קורה בינהם כלום כמו שלי יש ידידים ולא קורה ביננו כלום.

מסתבר שאני צריכה לשים עין על הידידות של רועי, עד עכשיו סמכתי עליו במאה אחוז אך עכשיו אני לא בטוחה שאני יותר סומכת עליו.

״חבל שלא אמרת לי שאת באה, הייתי באה יותר מאוחר״ נוי אמרה. מה זה ׳חבל שלא אמרת לי?׳ בחיים לא דיברנו! ואני אמורה להודיע לאיזה פרחה שאני מפתיעה את רועי בשביל שהיא לא תבוא?! מה הולך כאן??

הבטתי במתנה היוקרתית שהיא קנתה לו, שעון בצבע זהב של מייקל קורס. שעון כזה עולה מעל ל-1000₪ ולפתע המתנות שקניתי לרועי היו נראות לי די עלובות.
״טל איך השעון? יפה?״ רועי שאל והבטתי בשעון הנוצץ ולאחר מכן בנוי במבט מלא בשנאה.

אני לא סובלת אותה, מה אני אמורה לחשוב אם היא קנתה לחבר שלי מתנה כל כך יקרה?
״כן, הוא יפה״ אמרתי ורועי ענד על ידו הימנית את השעון. זה שעון כל כך מושלם והלוואי שאני הייתי יכולה להרשות לעצמי לקנות לו אותו ולא הכלבה הזאת.

״אני עולה שניה לחדר להחליף חולצה״ רועי אמר והבחנתי שהוא עדיין עם חולצת בית ספר.
״אני אעלה איתך״ אמרתי, למרות שהמתנה שלי לא משתווה לשעון של מייקל קורס היא עדיין קיימת בחדר שלו ולא יכולה להעלם.

כשרועי פתח את דלת החדר שלו הוא הביט על חדרו בהלם.
״את עשית את זה?״ רועי שאל שאלה רטורית.
הנהנתי וזייפיתי חיוך, נוי הזאת הרסה לי את כל המצב רוח.
״זה הדבר הכי יפה שאי פעם מישהו עשה לי״ רועי אמר בכנות והתיישב על המיטה שלו, מתחיל לפתוח את המתנות.

המילים שלו חדרו לי עמוק אל תוך הלב. כנראה שהמתנה שלי בסוף היתה לא פחות טובה מהמתנה שנוי קנתה לו.
״איך ידעת שזה בדיוק הבושם שנגמר לי והייתי צריך?״ רועי שאל והבחנתי בכך שהוא שם לב שהשקעתי מחשבה במתנה.

״אני מכירה אותך יותר טוב ממה שאתה חושב״ עניתי ובתגובה הוא חייך ונישק אותי.
״אדידס שחור, אה?״ רועי גיחך וחייך חיוך צדדי, כנראה נזכר בכל הפעמים שאמרתי לו שיקנה ג׳קט שחור של אדידס.

רועי הביט בתמונה שהכנסתי לתוך המסגרת השחורה.
״זאת התמונה הכי יפה שלנו״ הוא קבע והניח את התמונה על השידה שלו שליד מיטתו, בדיוק כמו שחשבתי.