התחלתי להילחץ, "זה לא כמו שזה.." התחלתי לומר ואז ג'סיקה התחילה לצחוק, להתפקע מצחוק, "היית צריכה לראות את הפרצוף שלך" היא התגלגלה מצחוק, "היית נראית ככה!" אמרה וחיקתה אותי עושה פרצוף נלחץ, התחלתי לצחוק איתה מובכת, היא כצעט עשתה לי התקף לב. "אם היית נוגעת בו הייתי מטאטאת את הרצפה עם השיער שלך" אמרה וצחקה וגם אני צחקתי למרות שמתתי מבפנים.
המסיבה נגמרה ולמרות כל תחנוניה של ג'סיקה שאני אשאר לישון אצלה, ויתרתי והתחלתי ללכת הביתה ברגל, רעבה, עייפה, שיערי פרוע, בקיצור אני בלאגן. מכונית שנסעה האטה לידי ורק עכשיו ראיתי שזאת דניאל שנוהגת, הייתי בהלם. מתי היא הוציאה רישיון?! "כנסי לאוטו אנחנו צריכות לדבר" אמרה בקול קר, "זה בסדר אני אלך.." אמרתי למרות שדי קפאתי בחוץ והשמלה השחורה שלי לא כיסתה את גופי בכלל.
"דבי זאת לא שאלה, תיכנסי" אמרה ועצרה את האוטו ופתחה את דלת האוטו ליד הנהג כדי שאכנס. נכנסתי בלית ברירה וחגרתי. "אחרי שעזבת את בית הספר כל האנשים אמרו שהתאבדת"
אמרה ואני הסתכלתי עליה בשוק, כולם חשבו שאני מה?! "אפילו אני התחלתי לחשוב ככה, את נעלמת, לא סימסת לא התקשרת, לא עזרת לי לפתוח את הלוקר כי את זכרת את הקוד שלי ואני לא," אמרה וגיחכנו, "לא היה מי שיפתור את השאלות של מיס גורן במתמטיקה, הכל היה ריק לי בלעדייך..." השפלתי את מבטי, היא אהבה אותי ואני עשיתי לה מעשה נורא,
"כעסתי על כולם, שבגללם את לא חברה שלי יותר, שבגללם עזבת, שבגללם את אולי שוכבת על הרצפה גוססת בלי מי שיעזור לך," היא אמרה ולמרות שניסתה להסתיר זאת ידעתי שהיא בוכה, אני לא ידעתי שמישהו בכלל הרגיש בחסרון שלי.
"אחר כך כולם החלו להציק לי, התחלתי להתבודד ולהזניח את עצמי, לא היה לי אכפת כבר מכלום יותר. ההורים שלי שלחו אותי לפנימייה סגורה, חשבו שזה יעזור לי בגלל המצב בבית ספר, הכרתי שם את אחותה של אמה, סופסוף מישהי נחמדה שלא נגדי, מישהי שאולי תוכל למלא את המקום שלך..."
התחלתי לבכות, מה לעזעזאל עשיתי?! דניאל לא מגיעה לי! "ואז דרכה הכרתי את אמה, בהתחלה שנאתי אותה כי תמיד הנחנו שהיא הכלבה של ג'סיקה, אבל היא דווקא ממש ממש נחמדה, ומהממת, ומצחיקה, ו...טוב הבנת" השפילה את מבטה למטה וזוהי הפעם הראשונה שחייכה.
"עם אמה... זאת פעם ראשונה שהיה לי טוב, שהרגשתי שלחיים שלי יש טעם שוב, שהמילים והקללות וההשפלות של כולם לא משפיעות עליי" אמרה בקול שבור. "את חייבת להפסיק עם הנקמה המפגרת שלך לפני שזה יהיה מאוחר מידי" אמרה.
"אני... אין לי מילים, לא היה לי מושג" מלמלתי בהלם, מה עשיתי?! "את לא כזאת דבי, את לא כמוהם" אמרה והסתכלה עליי, רק עכשיו שמתי לב שאנחנו מול הבית שלי. "אני מצטערת" אמרתי בקול חלש, "זה לא יחזיר את הגלגל לאחור" אמרה ויצאתי מהאוטו. יכול להיות שאיבדתי שליטה? דניאל צודקת, דניאל פאקינג צודקת. צלעתי בשביל הבית שלי עדיין שיכורה, הדלת נעולה! שיטט!!
ההורים שלי שוב בנסיעת עסקית ולא פה כשאני צריכה אותם שוב, מה אני עושה עד הבוקר כוסעמק?!
דניאל? נראה לי שזה די ברור שלא.. ג'סיקה? רחוקה מידי.. אמה? שונאת אותי.. יש רק בן אדם אחד שאני יכולה לבוא אליו.
לא הייתי בטוחה אם זה הבית, אך מהכתובת שנתן לי אני די בטוחה שזה זה. דפקתי פעמיים ודילן עמד מולי, "דבי?" שאל, ואני רק נישקתי אותו, כמו שרציתי לעשות מהחטיבה.
.הוא היה מעט מופתע אך לבסוף התעשט וחפן את פניו בידיי, החדיר את לשונו לפי, לשוננו נעו בתיאום מושלם. שיחקתי עם שיערו, הרגשתי פרפרים, הרגשתי גן חיות, הרגשתי... "בייבי?" נשמע קול מלמעלה, ג'סיקה??!
_____
אני לא מבינה מה קורה פה!!
100 דירוגים ממשיכה!(:
YOU ARE READING
The list
Romanceכמעט כל חיי זכרתי את עצמי כילדה שמנה, דחויה, מכוערת, חסרת בטחון, וילדי היסודי והחטיבה הזכירו לי את זה בכל יום, בכל שעה, אפילו עד לחלומות הם רדפו אחריי קוראים לי בכינוי המפורסם ביותר "דבי הדבה" אבל עכשיו, חזרתי. מינוס 35 קילו פחות, אי אפשר לזהות אות...
