The list

1.2

תמיד הייתי שונה. כבר מכיתה ב' אני חושבת, התחלתי להרגיש ככה. כל הבנות יצאו לשחק בחבל ורק אני התעניינתי בבניית רובוטים. כשכולן החלו להתאפר בכיתה ו', אני לא הבנתי למה צריך את זה ועל מי יש לי לעשות רושם. הייתי כל כך מתוסכלת שאוכל היה המפלט שלי,

הוא היה החבר, האמא, החברה הכי טובה, המקום הנוח שלי לברוח אליו. זה נהפך להיות אכילה רגשית - כששמחתי, אכלתי כדי לחגוג, כשהייתי עצובה, האוכל ניחם אותי, וכך הלאה. תמיד הייתי שמנמונת, אבל זה לא הפריע לי, או לפחות חשבתי שזה לא אמור להפריע לי..

דווקא היו לי כמה חברות בגן ובכיתה א', אפילו אני וניקול היינו חברות הכי טובות, אבל אז הגיעה ג'סיקה מאריזונה והרשימה את כולם עם המבטא המהמם שלה והגזרה הצרה שלה, ושכנעה את כל הבנות להתרחק ממני, אני אפילו לא יודעת למה. מאז התחילו 7 השנים של מזל רע - ככה אני מכנה את זה.

הייתי יושבת לבד בהפסקות, אוכלת לבד, משחקת לבד, כשעבדנו בקבוצות בכיתה הלב שלי החל לפעום מהר כי ידעתי שאף קבוצה לא תקבל אותי, חשבתי שזה מגיע לי כל היחס הזה, כי אני שמנה. זה שכל הבנות היו דקיקות וגבוהות ויפות לא עזר לי במיוחד..

בכיתה ו' הצטרפה דניאל, והיא באמת הייתה האור שלי כשרציתי לוותר על הכל, היא הגיעה ומיד התחברה אליי, לא שהבנתי למה, הרי ג'סיקה וחבורתה תנדה אותה גם, אבל אני שמחתי שסוף כל סוף יש לי חברה לשחק איתה, להביא הביתה, וגם הוריי סוף סוף שמחו בשבילי.

אבל אף פעם לא עלה לי הרעיון לנקום, להחזיר לכל אלה שהתאכזרו אליי, עד שקרה מה שלא תיארתי בסיוטים הכי גדולים שלי. ה - 18.4.13 . היום הכי נוראי בחיים שלי.

■ חטיבת הביניים גרייסון, תחילת פבואר 2013 ■

היום אף אחד לא הציק, וזה מאוד מוזר כי הם מציקים לי כבר מכיתה ב', עד עכשיו, כיתה ז' , ואני לא רואה את הסוף... אוף אולי אני פשוט אתאבד וזהו...

"על מה את חושבת?" שאלה דניאל ואכלה את הפיתה עם חומוס שלה "שמת לב שהם לא הציקו לי היום?" אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל כי לוסי עוזרת הבית שמה לי כריך עם אבוקדו, שונאת אבוקדו, ואמרתי לה את זה כל כך הרבה פעמים.. "רוצה להחליף?" דניאל ניחשה על מה אני חושבת והצביעה על הסנדוויץ', אוח אני מתה עליה. "כן תודה" אמרתי.

"אולי הם הבינו שזה מוגזם כל החרם הזה, אנחנו כבר לא בכיתה ב' הם חייבים להתבגר.." אמרה וצחקתי, היא תמיד יודעת איך לעודד אותי. לפתע קיבלתי הודעה בפייסבוק. הייתי ממש מופתעת כי יש לי את הפייסבוק כבר שנה ואף אחד לא שלח לי הודעה עד כה, הרי אין לי חברים בפייסבוק חוץ מדניאל וסבתא גילה, והפרופיל היה של ילד מאוד חתיך -

Facebook: Elay Joy : היי, את ממש יפה

הסמקתי, זאת פעם ראשונה שבחור התחיל איתי, ועוד בחור מאוד חתיך!!
"מה פשר החיוך?" שאלה דניאל והראתי לה את הפאלפון שלי, היא חייכה איתי "הוא מאוד חתיך" הודתה ואני הסמקתי, אני לא מאמינה שאולי יהיה לי חבר סופסוף..

Facebook: Deby Bieber Levis (ה.כ- השם השני שלה הוא לא ביבר, היא פשוט הייתה בליברית חח) :

תודה, גם אתה נראה לא רע<3

היה צלצול ואני בהיתי בפאלפון שלי והתחלתי ללכת, מסתכלת על התמונות של איליי... "אאוץ'" נחבטתי במשהו, זה היה מקס, אוי לא. הוא עמד ליד דילן והם באו להגיד לי משהו רע בטח ואז הם הביטו בפאלפון שלי ופרצופם התחלף לשמח, הם החלו לצחוק, הם כמעט התגלגלו על הרצפה. אני מבולבלת...
-----
אוי ילדה יפה את לא יודעת מה מחכה לך.... הפסקתי את הקו המקורי של הסיפור כדי לכתוב 2 פרקים צהעבר כדי שתבינו מה עבר על דבי שכל כך חשוב לה לנקום, למה היא לא מדברת עם דניאל, ועוד.

ברביעי תגלו מה ג'סיקה דילן והחבורה עשו לדבי שהיא כל כך רוצה לנקום ותאמינו לי, אפילו אני לא מאמינה שהם עשו דבר כזה...

130 הצבעות ותקבלו סצנה מהפרק!(: