התנתקתי מדילן בחדות והבטתי למעלה בבלבול, "אתה בא?" שמעתי את ג'סיקה שוב. הנהנתי את ראשי בחוסר אמון וכעס, "לא ידעתי שאני מפריעה" אמרתי בציניות והלכתי, "דבי חכי!" שמעתי אותו אבל כבר לא היה לי אכפת.
הלכתי במהירות לעבר הבית שלי, בוכה, האיפור שלי נמרח כולו, הרגשתי מכוערת איתו או בלעדיו. אני לא מאמינה שהתחלתי לפתח רגשות שוב לאפס הזה, אני לא מאמינה שאני כזאת טיפשה לתת לו את הכוח לפגוע בי שוב. אני כל כך סתומה! רק בדבר אחד הייתי בטוחה, דילן ישלם, כולם ישלמו, אני עוד אצחק מול הפרצוף הבוכה של דילן בגללי.
הלכתי הביתה ולהפתעתי הרבה הדלת הייתה פתוחה, האורות דלקו, ושמעתי צעקות מתוך הבית, כמעט נכנסתי אך לבסוף עצרתי את עצמי. הצצתי דרך החלון, הוריי רבו, מה הם עושים כאן?! הם היו אמורים לחזור רק ביום שלישי
"מגיע לה לדעת רוברט! היא כבר לא ילדה בת שש שלא מבינה!!" אימי צעקה על אבי, נשימותיי התגברו, ליבי פעם בחוזקה, הם מדברים עליי?
"את לא יכולה לעשות את זה לואיזה, את לא מבינה שזה ישבור אותה?! איך את חושבת שהיא תגיב כשהיא תגלה ששיקרו לה כל החיים?! תשמח?" אבי צעק חזרה. כואבת לי הבטן, יש לי סחרחורת, מה קורה כאן? על מה הוריי מדברים לעזעזאל?!
לא יכולתי לעצור את הקיא שלי, הוא היה בלתי נשלט. אימי פתחה את הדלת "אוי מתוקה שלי" נאנחה אימי למראי מקיאה והתקדמה לעברי "אל תגעי בי" הרמתי את ראשי ודמעות החלו דולגו במורד לחיי, "אני רוצה לדעת מה קורה" אמרתי וצעקתי על הוריי, "עכשיו" גמגמתי וניגבתי את פי עם ידי.
"תכנסי, תתקלחי, תירגעי בואי נשב ונדבר ברוגע.." אימי אמרה בקול השליו שלה שתמיד השתמשה בו עליי על מנת להרגיע אותי, אך זה לא יעבוד לה עכשיו "אני לא אתקלח ולא ארגע, אני רוצה הסברים" אמרתי בקול תוקף ולקחתי צעד אחורה כדי שלא ינסו להתקרב אליי.
"יש לך אחות גדולה" אבי הטיל את הפצצה ואני הרגשתי שהלב שלי נזרק למכונת כביסה ומערבולת מתרחשת בתוכי. "אני ואביך ביחד מגיל 16, בגיל 17 וחצי לא נזהרנו ונכנסתי להריון לא רצוי" אימי החלה להסביר ובלעה את רוקה, "היינו צעירים, לא ידענו מה לעשות, מסרנו אותה לאימוץ" אמרה בכאב וכעת כולנו בכינו. זה יותר מידי בשבילי, קודם הנשיקה עם דילן, ואז השיחה עם דניאל, ואז שוב פעם דילן, קצת ג'סיקה ועכשיו זה?!
מישהו החליט לעשות מהחיים שלי סרט?! למה הכל מתפרק לי בין הידיים?! "לא עושים דברים כאלה" מלמלתי בבכי והלכתי, אני אפילו לא יודעת לאן, לפתע הרגשתי שאני מתמוטטת וצונחת ארצה, ומישהו קורא בשמי "דבי!"
●■●■●■●■●■
היי יפים שכמותכם! מה דעתכם על הסיפור?! אני הכי מנסה לעשות אותו לא צפוי ומעניין ומשהו שאני הייתי ממש שמחה לקרוא ואני רוצה להודות לכל מי שמגיב, מצביע, ואפילו מי שסתם קורא, זה ממש מחמם את הלב(:
בנוסף אנחנו במקום ה15 באהבה מתוך אלפיים סיפורים ומקום שני בסיפורי נקמה!! אני ממש ממש שמחה !
טוב 114 הצבעות ואנחנו נגלה מה קרה לדבי?!
YOU ARE READING
The list
Romanceכמעט כל חיי זכרתי את עצמי כילדה שמנה, דחויה, מכוערת, חסרת בטחון, וילדי היסודי והחטיבה הזכירו לי את זה בכל יום, בכל שעה, אפילו עד לחלומות הם רדפו אחריי קוראים לי בכינוי המפורסם ביותר "דבי הדבה" אבל עכשיו, חזרתי. מינוס 35 קילו פחות, אי אפשר לזהות אות...
