דניאל עמדה בפתח הדלת בפרצוף אדיש ולא יכולתי לפענח אותו. וזה מוזר כי תמיד תמיד הייתי מסוגלת לפענח את הפרצופים של דניאל. עינייה היו אדומות וראו עליה שהיא בכתה, היא החזיקה בידה שקית בצבע אדום ואת הפאלפון שלה, תמיד היה לה גאלקסי, לא האמינה באייפונים ובמערכת שלהם.
"מה את עושה כאן דניאל?" שאלתי בקול שקט בתקווה שאף אחד בבית לא יתעורר. דניאל התעלמה משאלתי ועקפה אותי ונכנסה לבית, מתיישבת במיטתי, תמיד היא הייתה ככה, חוצפנית, זה מה שהכי אהבתי בה. התיישבתי לידה על המיטה והבטתי עליה 3 דקות ארוכות. היא הביטה בעיניי והיה נראה מהצד כאילו שתינו בעיצומו של קרב מבטים ארוך.
"אני ואמה נפרדנו" היא הייתה הראשונה ששברה את השתיקה. אוי ואבוי, מה עשיתי?! "חשבתי שתשמחי לשמוע" אמרה בקול שקט והשפילה מבט. "נראה לך שאני שמחה לשמוע?!" אמרתי בקול לא מאמין וגם אני השפלתי מבט, לא הייתי מסוגלת להביט בעיניים החומות והגדולות שלה.
"מגיע להם לדעת מי את" טון הדיבור שלה השתנה לעצבים, ואני מבינה אותה, אבל אסור שהכל יהרס. "דניאל בבקשה לא" אמרתי בקול מתחנן ועם דמעות בעיניים. אני יודעת שהרסתי לדניאל את האהבה שלה אבל זה היה רק בגלל שרציתי לפגוע באמה, אני יודעת טעיתי ולטעויות יש מחיר אבל אני לא חשבתי שזה יתפוצץ לממדים כאלה, אוף על מי אני עובדת, אני אבין אותה אם היא תספר. "את זוכרת שבחטיבה היינו מפנטזות על כך שנהיה מצלילות ומפורסמות, את כנגנית צ'לו בפילהרמונית ואני כעורכת דין מצליחה.." היא גיכחה ללא צחוק, "ושנגור אחת ליד השנייה בבתים גדולים עם הילדים שלנו אור ומיכל" היא הפסיקה לרגע ואני גיכחתי גם עם דמעות בעיניים. "אבל לא הבנת שבזמן שאת דמיינת את החתונות התואמות שלנו עם בני זוגנו אני דמיינתי חתונה איתך..." היא הטילה את בפצצה ופה כבר הייתי בהלם. היא אהבה אותי?! היא רצתה אותי?!?! הנחתי את היד על פי הפעור, כמה עוד סודות אני אחשוף היום?! "כשעזבת זה שבר אותי, הרגשתי שעפ כל האהבה שנתתי לך קיבלתי זין בחזרה. הרגשתי כאילו אחרי פרידה ממערכת יחסים. את מבינה שאמה הייתה התיקון שלך?! את גזלת ממני אהבה אחת ואז עוד אחת. מה עשיתי לך שזה מגיע לי דבי?" עכשיו היא כבר בכתה, עינייה היו אדומות המסקרה שלה נמרחה כהוגן. אני רוצה למות, אני מרגישה כל כך רע עם מה שעשיתי.
בכיתי גם, לא ידעתי מה להגיד, הכל הציף אותי. אני כל כך סתומה אלוהים. "ותני לי להגיד לך עוד משהו," אמרה דניאל.
--
היי יפים שלי, המון המון זמן לא התראנו. אם להיות אתכם כנה, הרגשתי שלסיפור הזה אין המשך כבר ושעדיף לסיים אותו, אבל ראיתי כמה אתם אןהבים אותו והחלטתי להמשיך. מקווה שנשארן פה עוד קוראים חחחח. בכל מקרה חזרתי לכתוב ולהמשיך את הסיפור, מקווה שתהנו❤
YOU ARE READING
The list
Romanceכמעט כל חיי זכרתי את עצמי כילדה שמנה, דחויה, מכוערת, חסרת בטחון, וילדי היסודי והחטיבה הזכירו לי את זה בכל יום, בכל שעה, אפילו עד לחלומות הם רדפו אחריי קוראים לי בכינוי המפורסם ביותר "דבי הדבה" אבל עכשיו, חזרתי. מינוס 35 קילו פחות, אי אפשר לזהות אות...
