-את אמיצה שסלחת לה והיא אמיצה בגלל מה שהיא עברה. שתייכן אמיציות.
לואי כותב לי יום אחרי שגיליתי שאלינור שיקרה לי. אני צוחקת.
-כותבים אמיצות.
-אני אומר אמיציות.
-אבלאבל.
-אני אומר מה שבא לי ואם זה אמיציות זה אמיציות.
אני מצחקקת בליבי בשקט אף שהחדר שלי הוא כבר מזמן לבד ולא עם יהל. אתמול כשחזרתי אפילו לא דיברתי עם האמהות שלי והלכתי ישר לישון. אני יודעת שלואי ישן בחדר של יהל ואני יכולה להבין מצורת הכתיבה שלו שהוא מאושר משהו.
-מישהו פה קם עם חיוך.
אני כותבת לו בזמן שאני קמה ועושה קצת כפיפות בטן. אמא נועה אומרת לי שאם אני לא בכושר לפחות אני אעשה כל יום עשר. אני מסיימת וחוזרת לטלפון לראות מה לואי כתב.
-איך לא? קמתי בבוקר ואני במיטה עם אחותך.
חושי מתחדדים. יהל פה? אני זורקת את הטלפון על המיטה ורצה לחדר של יהל. כשאני מתפרצת אליו אני רואה את לואי חצי שוכב חצי נשען כל קרש המיטה של יהל, ללא חולצה, שיערו מבולגן על מצחו ומשקפיו על אפו. יש לו חיוך מאושר ומסופק.
יהל שוכבת לצידו עם ראשה על בטנו, אחת מידייה מונחת על ירכו והיא נושמת באיטיות. היא עדיין ישנה.
לואי רואה שאני בלי טלפון ונותן לי את הטלפון שלו כדי שאקליד לו.
-מתי היא הגיעה ולמה? כאילי אני שמחה מזה אבל למה לא הערתם אותי?
לואי מושך בכתפיו, יהל זזה מעט.
"אתמול בלילה. היא רצתה לבלות קצת בחיק המשפחה והחבר המדהים שלה."
החיוך של לואי קצת זדוני, מעט חרמן, ואני מתחילה לחשוד.
-אז הגבר קיבל מה שרצה. יהל המטומטמת.
הוא צוחק. "זה לא הגבר לא קיבל מה שרצה. האישה פרקה את יצרייה. נואל אני נראה לך ילד קטן שאני אנסה להשכיב את אחותך?"
-לא. אז לא עשיתם?
הוא נאנח, "היא רצתה ממש."
אני הולכת לקיר ודופקת בו את ראשי בקלות בצורה לא כואבת כדי להמחיש ללואי מה אני חושבת על זה.
במחשבה שניה, למה אני כועסת על לואי? זו בעיה של יהל. היא לא מפסיקה לעשות דברים מטומטמים ובסוף היא עוד תתגלגל לאן שאלינור הגיעה רק שאני לא בטוחה שיהל תצליח לקום מזה כמו אלינור.
אני נאנחת, אלינור חזקה ויהל פחות. אבל אני ממש לא מתכוונת להשוות ביניהן.
אני רוצה לספר לאמהות על אלינור. מה אכפת לי שהם ידעו? יהל עושה שטויות אז גם אני, ולהיות עם אלינור זו לא שטות.
לא אכפת לי גם אם הן לא יבינו למה אני עם אלינור, כי הן חושבות עליה דברים מסויימים וגם אני חושבת על אותם דברים רק בצורה אחרת.
YOU ARE READING
לא מוגדר זה מעניין //G×G
Non-Fictionנואל היא כל מה שתבחרו לקרוא לה חוץ מרגילה. היא באה מבית תומך ומקבל בו הכל תמיד הכי בסדר ומוגדר. היא ילדה טוב, קצת טום בוי, ומתקדמת מהר מאוד ברגע שהיא מתקבלת לחוג חברה מסוים. נואל יודעת שלא הכל צריך להיות מוגדר ושלא כל האנשים בעולם טובים כמו אלה שהיא...
