-למה את לא מפסיקה עם זה?
-אני מפסיקה.
-זה לא נראה.
-נכון. כי אני לא רוצה להפסיק.
אני ויהל מתכתבות באמצע הלילה, היא בבית ואני בפנימייה, אני שומעת רק את הנשימות הקצובות של לאלי ועוד כמה ינשופים מבחוץ.
-לא נראה לך נכון להפסיק לסחור בסמים?
-הפסקתי.
-אם יכולת היית ממשיכה?
ליהל לוקחות חמש עשרה שנית לענות, חמש עשרה נשימות של לאלי.
-כן, אני לא ממשיכה כדיי להגן עלייכם.
-משהו בך דפוק.
-אני פשוט לא חושבת שזה רע, אוליי זה קצת מוקדם לגילי אבל היום שום דבר לא קורה בגיל הנכון. בגלל זה אני מה שאני ובגלל זה התחלתי לחתוך בגיל עשר.
אני מגכחת לעצמי בשקט: איך סמים יכולים להיות משהו לא רע? אני שואלת את יהל על זה.
-את מכירה את המשפט: סם מקלקל הכל מתיי שאתה רודף אותו?
-כן, זה מתוך שיר שהיה בתקופה שאמא הייתה קטנה.
-יופי, אז אני חושבת שאין בעיה לספק סמים לאנשים כל עוד אתה מסוגל לדבר איתם והם לא נדפקו. מה לעשות, זו דרך לברוח מהמציאות, והמציאות חרא.
אני נאנחת, כואב לי לשמוע שהמציאות של אחותי כל כך גרועה מבחינתה. אני טועה איך יצא שאנחנו כל כך שונות? גדלנו על אותם דברים, איך יצא שכל אחת מכוונת לדרך אחרת?
-אז יופי, תתמודדי עם המציאות, את רוצה שאני אגיד לך לקחת סמים?
-לא אמרתי שאני לוקחת סמים ואני גם לא אכנס לזה.
-עדיין. את לא יכולה לסחור בסמים בגיל 14.
-אז הפסקתי, בגיל שמונה עשרה אני אעשה מה שבא לי.
-כולל לסחור בסמים?
-כולל לסחור בסמים.
-לצלם מסך לאמא?
-אם את רוצה להמשיך להיות שטינקרית בבקשה.
-אני שטינקרית?
-כן.
אני נושמת עמוק וחושבת כיצד להגיב בצורה הנכונה ביותר.
-אני לא זו שאמרתי לאמא על הסמים, אני לא אגיד לך מי. ומי שעשה.תה את זה, עשה.תה את זה כי היא.וא דואג.ת לך.
-פשוט תגידי שזה לואי.
אני בוהה במסך לכמה שניות. אני כבר לא מכירה את יהל ואני לא יודעת מה היא מסוגלת לעשות.
-למה כדיי שתשלחי את אחד הביריונים שלך להרביץ לו?
-ללואי? בחיים לא.
YOU ARE READING
לא מוגדר זה מעניין //G×G
Kurgu Olmayanנואל היא כל מה שתבחרו לקרוא לה חוץ מרגילה. היא באה מבית תומך ומקבל בו הכל תמיד הכי בסדר ומוגדר. היא ילדה טוב, קצת טום בוי, ומתקדמת מהר מאוד ברגע שהיא מתקבלת לחוג חברה מסוים. נואל יודעת שלא הכל צריך להיות מוגדר ושלא כל האנשים בעולם טובים כמו אלה שהיא...
