מערבולת

פרק 2 - לא נורמלית

אני מקלידה במהירות את ההודעה ומכניסה את הטלפון לכיס. אני נכנסת לתוך המסעדה. כבר שנה עברה מאז שהשתחררתי ואני עובדת במסעדה הזאת. חוסכת כל שקל לטיול הגדול שתכננתי לעשות בעוד חודש ביחד עם נועה וניב. יודעת היום שזה כבר לא יקרה. שקד מחייכת לעברי ברגע שאני נכנסת למסעדה. אני רואה את מור המלצר מתעמת עם שולחן ארבע. אני מתקדמת בצעדים קטנים לעברו ומתחילה להסביר ללקוחות במנומס שאין אפשרות לפצל את החשבון לשתיים ולאחר מספר דקות מעייפות הם מבינים.

מור מחייך לעברי ושנינו מתקדמים יחד לכיון המטבח. ברגע שאנחנו כבר לא בזווית ריאה של הלוקחות הוא מחבק אותי חזק. מור הוא החבר הכי טוב שלי מהעבודה. התחלנו לעבוד כאן יחד כמלצרים וכבר שנה שאנחנו בקשר חברי. אנחנו הינו יוצאים יחד לבלות גם מחוץ לשעות העבודה והוא הפך להיות החבר הכי טוב השני שלי. אחרי ים כמובן. ״איך את?״ הוא אומר תוך כדי החיבוק. אני מהנהנת בחיוך קטן שאומר שיהיה בסדר והוא מבין.

שקד מתקדמת לעברנו ושולחת את מור חזרה לעבודה. היא מחבקת אותי ואומרת לי לבוא אחריה. אנחנו מתיישבות אחת מול השניה בשולחן הפניתי של המסעדה הקרוב ביותר למטבח. היא מחייכת לעברי ומתחילה לדבר ״תראי ריף. אני רציתי לעשות את זה כבר לפני אבל בגלל שתכננת לטוס עוד חודש לא עשיתי את זה.״ אני נלחצת מהדברים שהיא אומרת ולא מבינה למה היא מתכוונת. ״רציתי להציע לך להיות אחמשית. ועכשיו בעקבות מה שקרה אני מבינה שזה רעיון מצוין. אני יודעת שעכשיו כמה חודשים את צריכה להיות עם הילד בבית אבל שתדעי שברגע שאת מכנסיה אותו לגן יש מקום שמחכה לך.״ היא אומרת בכנות רבה ואני לא יודעת מה לומר לה. היא מפתיעה אותי מאוד. ״ואו. לא חשבתי שזה מה שאת רוצה להגיד לי״. היא מחייכת לעברי ״ריף שתינו יודעות שאת המלצרית הכי טובה שלי. אני רוצה אותך בתור אחמשית ואני מוכנה לחכות חצי שנה עד שהילד יכנס לגן״.

אני חסרת מילים מודה לשקד על ההצעה ומבטיחה לה לחשוב על זה. היא נותנת לי לבסוף את הכסף של החודש הקודם שעבדתי ולא הספקתי עוד לקחת. אני נפרדת ממנה בחיבוק ומודה לה מאוד. מור מביטח להתקשר אלי בערב ואני יוצאת מהמסעדה. אני מבחינה בהודעה שניב שלחה לי ומאשרת לה שמתאים לי היום בשבע.

אני נכנסת לדירה ושרה בדיוק מסיימת לטאטא את הרצפה. ים שוכב על הספה בתנוחה הקבוע שלו. השמיכה זרוקה על הרצפה כנראה נפלה לו כשחסיתי אותו הבוקר. שרה אומרת לי במהירות באיזה שעה נתנאל נרדם ומתי אכל בפעם האחרונה והיא הולכת לדרכה לאחר שאני מודה לה על היום. אני מביטה בשעון ורואה שכבר שלוש בצהריים. אני מתחילה להכין את ארוחת הצהריים בזמן שנתנאל עוד ישן. אני מניחה את הסיר על הגז הישן ומתיישבת על השיש. אני מרימה את הטלפון ומחייגת לאמא שלי. ״יפה שלי. איך אני שמחה שהתקשרת״ אמא שלי אומרת באושר. ״היי אמא״ אני אומרת בקול שבור ועיף. ״ריף הכל בסדר?״ היא שואלת בדאגה ואני נאנחת לטלפון. ״כן בהכל בסדר. יש לי אימון בשבע עם ניב. אני יכולה להקפיץ את נתנאל עליכם לבנתיים?״ אני שואלת בשקט נזכרת שגם ים וגם נתנאל ישנים. היא במהירות מסכימה לדברי וממהרת לשאול אותי מה אני רוצה שהיא תכין בשבילי. אני מודה לה ומנתקת את הטלפון.